644 הזכות להגנה עצמית

תגובות לאירועי היום                                         ניסן תשע"ג

הזכות להגנה עצמית.

מועצת האו"ם לזכויות האדם מאשימה את שני הצדדים הלוחמים בסוריה כי אינם עושים די כדי להיזהר מלפגוע באזרחים. מכך ניתן להבין שחברי מועצה זו שייכים לאסכולה המניחה שלאזרחים לא לוחמים יש יותר זכויות אדם מאשר ללוחמים ולפיכך הם זכאים להגנה מיוחדת. זו מתבטאת בדאגתם של חברי מועצת האו"ם לאזרחי סוריה.

בהקשר זה עולה שאלה מעניינת: מה חושבים במועצה זו של האו"ם על זכויות האדם של בני אדם שלוחמים כדי להגן על עצמם מפני המתקיפים אותם?

אפשר להבין את הבעייתיות שיש לאו"ם להשיב על שאלה זו, כי אם יש זכות הגנה עצמית לכל אדם או קבוצת בני אדם חפים מפשע שמותקפים, כחלק מזכויות האדם שלהם, מחייב הדבר ברמה הבינלאומית את זיכויה של מדינת ישראל בסכסוך המזרח-תיכוני, כי כל מלחמתה נגד הערבים מלכתחילה היא כזו של הגנה עצמית.

 

פשע תרבותי.

 בזמן שאין צליל מחאה עולה בישראל נגד זכות הסחיטה שיש לקבוצות כמו פועלי נמל, עובדי חברת החשמל, פקידי ממשלה או סתם סטודנטים וחברי הסתדרות, היכולים לשתק בכוח פעולתם תחומי חיים רבים במדינת ישראל ולפגוע באזרחיה, שומה דווקא על המגזר החרדי לנהל קרבות לב"ב בכנסת וברחובות הערים על כל המגיע לו. זו הסיבה הראשית לפאניקה שאוחזת בנציגיו כאשר הם מודרים מן הקואליציה וזוהי הסיבה לקול המחאה העולה בימים אלה בהנהגת ש"ס לגבי הברית האנטי-חרדית הנרקמת בממשלה החדשה.

דבר זה מבטא את חששה של הסיעה מאבדן נכסיהם של מאות אלפי תומכיה אם תשב באופוזיציה (כמו, למשל, קצבאות התמיכה בילדים, התערבות המדינה בתכנים חינוכיים או הגנה על מעמדם של תלמידי הישיבות).

חשש מסוג זה מבטא את נזילותה ואי יציבותה של התשתית הפוליטית המבססת את יסודות קיומם של בני אדם דתיים במדינה, שבה אין לזכויות או להסכמים תוקף שאינו תלוי בדבר, וכל זכות פוליטית שאדם משיג מותנית ביציבות הזמנית של ההסכם הפוליטי שהצליח לארגן לעצמו לשנה, חודש או שעה.

ערעור על זכות קיומם בישראל של בני אדם שומרי מצוות ומשלמי מסים תוך בטחון ושלוות חיים, בצל האיום המתמיד על המובטח להם מן הממשל בתוקף הסכמים שערכו עימו (שהם רואים כמה שמגיע להם ואילו אזרחים אחרים כמתת חסד בלתי מוצדקת) הוא אחד הפשעים הנוראים של תרבות ישראל.

 

אפרטהייד?

הביטוי "אפרטהייד" שמקורו בדרום-אפריקה (שמדיניותה כללה הפרדה בין בני אדם שחורים ללבנים), נשמע לאחרונה בישראל, ביחד עם דברי ארגון "בצלם" שהאשים לאחרונה כגזענית את הסיבה להחלטה להפריד בין יהודים לפלסטינים בהסעות באוטובוסים.

למעשה, ברוח זו נוטה השמאל להאשים כל החלטה/פעולה שגורמת הפסד כלשהו לערבים – ולפלסטינים במיוחד – גם אם צידו השני של המטבע הוא סבל לא פחות ללא-ערבים.

כך, שוב ושוב, מתעלמים הדואגים לעניני הערבים מכך שההסטוריה הארוכה של האלימות הערבית, אשר גרמה נזקים לא מעטים לכל מי שחטאו לא היה יותר מזה שלא היה גם הוא ערבי, היא אשר גזרה על היהודי להרחיק ממנו את הערבי - כלא יותר מאמצעי זהירות יסודי.

גזענות, יש ללמד את הדואגים לזכויות הערבים, היא במקרה הגרוע פגיעה בזכויות האדם של בני אדם חפים מפשע; אך במקרה של קווי הנסיעה המיוחדים לערבים לא נעשתה כל פגיעה בהם ולפיכך אין מקום לראות בכך קיפוח זכות כלשהי. ועם זאת, יש מקום לשקול ברצינות – לנוכח קיומה של סטטיסטיקה בעייתית בנושא - אם יש הצדקה לאפשר לערבים נסיעה חופשית בכבישים ולהשתלב כשווי-ערך בתחבורה הכללית (לפחות כל עוד לא נבדק הדבר ציבורית).

 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

נתונים נוספים