649 תמיהות תמוהות

תגובות לאירועי היום                                         אייר תשע"ג

תמיהות תמוהות.

שר החוץ של רוסיה אנדריי לברוב הביע לאחרונה תמיהה לגבי אי הנחת שבה מתקבלים בעולם עיסקאות הטילים והנשק המתקדם המתרחשות לאחרונה בין רוסיה לסוריה. תמיהה נגדית צריכה להיות מובעת גם על ידי מדינת ישראל, לפחות על עצם תמיהה זו על העיסקה בין שתי המדינות או, ביתר דיוק, על חוסר ההבנה העצום (או הצביעות) שיש בהן לגבי ההבנה הבינלאומית של היחס בין נשק לצדק.

על משרד החוץ של ישראל לשלוח שאילתא דחופה לשר החוץ הרוסי ובה עליה להביע את תהייתה על התהייה הרוסית, שכן יש באי הנחת של העולם הנוכחי מן העסקה משום עליית מדרגה, במיוחד אם וכאשר מדובר בחימושן של מדינות עריצות; שלא לדבר על הסוד הגלוי שלאורו סיפקו מדינות העולם המערבי זו לזו נשק ואמצעי הגנה/התקפה, שהוא ההסכמה ההדדית ביניהן על ערכו של הדולר...

 

מדינה ככלא

היעדר זכות החירות בישראל הפך לגורם כה שליט בטרמינולוגיה המקובלת על קובעי המדיניות בה עד שראש הממשלה, שאמר כי "ישראל אינה יכולה למסור למדינה אחרת את זכות ההגנה העצמית שלה" לא טרח לציין גם כי הגנתה העצמית של ישראל היא ביסודה אינדבידואליסטית.

את הדברים אמר נתניהו במסיבת עיתונאים שערך ביחד עם שר האוצר, אשר תרם את חלקו לחגיגה באמירה כי "שכל ויכולת חשיבה עצמאית" הם מה שצריך שר האוצר לדעת כדי לנהל את משרד האוצר. אך הוא לא ציין מהן הזכויות שבגינן יכול שר האוצר להחליט לגבי זכות הקנין הפרטית של אזרחי המדינה, שעליה מתבססים משאביו של משרד האוצר.

כך מופקעת מהאזרח בישראל זכות אחר זכות לטובת המדינה, כאילו המדינה היא היישות בעלת הזכויות שלה יש לדאוג ולצורך זה ניתן לפגוע באזרח. בהקשר זה, העובדה שהזכויות נמצאות בחזקתו של האזרח היחיד מעולם לא העלתה או הורידה מסמכות המדינה לפגוע בהן.

 

בשביל כבוד צריך לעבוד.

באחד מהשבועות האחרונים נודע כי "קוריאה הצפונית איימה כי תפתח במתקפה ותתקיף את קוריאה הדרומית אם תפגע זו בכבודה." מבין שתי הקוריאות, ברור לבעלי השכל הישר כי מגמות האלימות ואי הצדק הקיימות בסכסוך זה שייכות לצד הצפוני המאיים על שכנתו מדרום.

ומעניין שלאורך ההסטוריה הארוכה של העימות בין שני חלקיה של ארץ זו דווקא הצד שברור כי הוא הבלתי צודק מבין השניים, הוא זה שטוען לפגיעה בכבודו.

תופעה דומה קיימת בהקשר של כמעט כל סכסוך פוליטי אחר על הכוכב; בכל עימות שהוא, הצד המתלונן דרך קבע על פגיעה בצדק או סתם חוסר צדק, על עוול וקיפוח מצידו של האחר הוא הלא צודק, שהוא גם הגורם לסכסוך. זה נכון במקרה הקלאסי של ארצות ערב, שפתחו במלחמה נגד ישראל ובמקרה של העימות בין המדינות הקומוניסטיות לקפיטליסטיות על היחס בין העולם השלישי, הרעב, לבין העולם המערבי, השבע.

בכל ההתנצחויות הללו טוענים הרעבים על פגיעה בכבודם מצד השבעים, אך מבלי לנקוב בנימוק סביר לגבי דרך הפגיעה בכבוד זה; כמו ברשות הפלסטינית, די להם בתביעתו של המזון מצד יצרניו, כפי שכל שודד רעב מסתפק בכך שתוצריו של יצרן המזון נמצאיפ במטבחו שלו.  

 

כללי המשחק.

בכך שישראל אישרה כי תקפה לפני שבועיים בסוריה מאגר של טילים "העלול לשנות את כללי המשחק" היא הכניסה את עצמה לאותו בוץ שבו נמצא כל העולם הנוצרי מזה דורות, כאשר הוא מנהל את הפוליטיקה שלו כאילו היתה סוג של משחק. הסכמתה של ישראל לכללי משחק כלשהם מובילים אותה לפוליטיקה של כללים מוסכמים במקום לכזו שבה יש רק צדק ואי צדק...

                                                                                                                                

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

נתונים נוספים