בגידת האחראים

 

מיומן הפילוסוף מבט הגותי על מה שקורה

 

בגידת האחראים

הם מציגים את עצמם כאחראים ולצורך זה הם גם מחייבים את הציבור לתמוך בהם באמצעות משאביו. על חשבונו של האזרח הם בונים ארמונות של פיקוח, מערכות מתוחכמות ועשירות, היוצרות רושם של פיקוח אחראי על כל מה שזז בחברה, מה שמעניק לרבים מתושבי הארץ תחושה שמה שמתרחש בה נמצא בידיים נאמנות, המגינות עליהם. אך זה נכון רק עד שהאזרח נתקל בתקלה או בבעיה שבגללה הוא נזקק לעזרתם או לשירותיהם. אז הם מתנערים מעמדת האחריות שבה התהדרו לפני כן והאזרח מוצא את עצמו, לפתע, לבדו.

כשפקידת בנק גנבה סכום עצום, הובהר מהר מאד ללקוחות כי עליהם לספוג את ההפסד כולו וכי ה"פיקוח על הבנקים" לא רק שלא עצר בשבר אלא שהוא מתנער מאחריות. מפקחי הבניה ניערו את חוצנם מאחריותם גם כאשר התמוטט אולם חתונות – וכל זה אינו אלא טבעי בחברה שבה אלה שאמורים להגן עליך לא רק שאינם עושים זאת, אלא מייצרים מצב שבו אתה, המממן אותם, נושא עליך את מירב הסכנה כשאתה נוסע בדרכים לא בטוחות, חשוף וחסר חימוש.

עשרות שנים הם לוקחים מן האזרח את כספו בתואנה שהם דואגים לעניניו. הם בנו, לצורך זה, מערכות של פיקוח, ביקורת ואבטחה שבאמצעותן הם שולטים בכל תחום כלכלי – וגובים דמי טיפול שמנים לכיסם. מתחת לטיעון של דאגה לשלום האזרחים דואגים משרדים שלמים דואגים לבטיחותם של מבנים, מכוניות, פעולות, חמרים, מזון, הוצאות, הכנסות ומה לא – אך אולי מעל לכל זה נמצא הצבא היקר, אשר נודע בכל העולם בזכות תחכומו וקידמתו הרבים, אשר אינו מופעל במשך שבועות, חדשים ושנים בתגובה ראויה אל מול ההתקפות המגיעות מעבר לגבול, שבאמצעותן סובלים אזרחי הארץ מנזקים מתמידים ברכוש ובנפש.

נתונים נוספים