כשל המדעיות הממסדית

 

מיומן הפילוסוף מבט הגותי על מה שקורה

 

כשל המדעיות הממסדית

מה שחסר לממסד המדעי של היום הוא מציאותיות (אובייקטיביות), שהיא הקשר שבין הרוח לחומר. קשר זה בא לידי ביטוי במיוחד ביחס המדעי שבין התודעה לעובדות המציאות – זה שבין הצופה לנצפה.

במובן זה פעלו אנשי המדע לפחות עד כמה שמדובר במערב של אחר הרנסנס בעולם החומר, מבלי להניח שהתצפית התודעתית שלהם יכולה (או חייבת) להשפיע על מה שהיא מכוונת עליו. בשל כשל זה כל מה שקיים בעולם הרפואה האלטרנטיבית: הפסיכולוגיה, הפסיכוקינטיקה, הטלקינזיס וכו' נדחה בכל רמה אפשרית.

כל זה קרה בשל המעורבות של הפילוסופיה (או הפוליטיקה הפילוסופית) בהערכות אנשי המדע, כי היה צורך פילוסופי להפריד את האדם מן המציאות, להכחיש כי הוא רוח, כי הוא תודעה שפועלת על רוח. עבור בני אדם רבים חיץ זה נשבר, המידע קיים אצלם כעובדה והם מתפקדים כקנה המידה המציאותי לאמיתות, אף שאין הם מחזיקים במעמד הראוי להתחשבות בידע שלהם.

לכן, כפילוסוף, אני יוצר את השאלות בכדי לקבל תשובות. כלומר: מושג האמת נגזר ממושג האמירה, ממושג ההצהרה ולכן גם ממושג המחשבה והתודעה - על כן אם מה שיש בידי אינו אמת הדבר נובע מכך שהצהרותי או תצפיותי הן שאינן מתואמות. אך מה שאני מכיר ויודע ברמה לא מושגית חייב להיות ויכול להיות אך ורק אמת (לא מושגית) כי הוא קיים במימד עובדתי.

מנקודת מבט זו מה שיש להתאמץ לגביו הוא הענקת מעמד של מציאותיות לדרגות חווית האדם את המציאות באמצעות כל היכולת הידיעתית שקיימת בטבעו. חלק מזה אומר לתת למצבו הסובייקטיבי של היחיד האנושי מעמד אובייקטיבי.

נתונים נוספים