על ריח

 

מיומן הפילוסוף מבט הגותי על מה שקורה

 

על ריח

בשיחה היום, ערב יום כפור, בסעודה אצל פיני ורויטל שוחחתי עם ניר על כך שהריח הוא גילוי מהות – וזה גילוי עצום. בעל החיים המריח סכנה משתמש בידיעה חושית בצורה שאיננה מחוברת כלל עם מושגיות, אך אין ספק לגבי היותה צורה מובהקת של ידיעה.

למעשה, מה שחש האדם באמצעות חוש הריח שלו יכול להוות עבורו נקודת מוצא להבנתו את מהותו של הריח כתפישת מהותו של דבר; במובן זה, יש התאמה בין ריח ובין טעם. במונחים של טעם, כאשר מריחים פרי, חשים טעים, כלומר: טוב – וזה משתלב עם מושג הטעם בשתי השלכותיו: רגשית ושכלית – ששתיהן ידיעתיות.

הדברים מתקשרים היטב עם משמעות הריח ביהדות, שבה ריח הניחוח אשר לקרבנות הוא אחד מהדברים היסודיים ביותר שבעבודת המקדש – ונראה שאין לאדם שום גישה ישירה אליו. בהקשר זה, עצם העובדה שיכול האדם לזהות כי עבור בעלי חיים מהווה חוש הריח מקור לידיעה מאשרת, מבחינתו, את היות הריח רמת ידיעה יסודית במציאות.

יש הקושרים בין מושג ה"ניחוח" שיש לקרבנות לבין הרעיון של "נוח", כאילו קשורים שניהם במצב של איזון רוחני חיובי. קישור של עבודת הקרבנות ביהדות עם סיפוק בקשתו של האל במובן זה עשויה להיות רמז המצביע על ההיבט התודעתי של האלוהות, כלומר על יכולתו הרוחנית של האל, המותאם למהותם של הברואים, שאותה הוא יודע באמצעות הריח.

נתונים נוספים