רווחיות המוסריות

 

מיומן הפילוסוף מבט הגותי על מה שקורה

 

רווחיות המוסריות

מוסריות משמעה רווחיות; האדם המוסרי משיג יותר בחייו משמשיג האדם הלא מוסרי, אף כי לעתים ניתן להיכשל בטעות לחשוב כי הלא-מוסרי הרוויח יותר מהמוסרי.

ההצהרה שמנצחת, מבחינתו של הפרגמטיסט, את כל הטיעונים הנגדיים, היא: מה יוצא למי שפועל באופן מוסרי אם הוא מגיע בקו הסיום למצבו של האדם המוסרי? מבחינתו, הגעה של המוסרי והלא מוסרי לאותו קו סיום היא הוכחה לאי המעשיות ו/או אי הכדאיות של המוסריות.

הוא טועה. מדוע?

כי הרווח שטמון במוסריות לא נמצא בסיום התהליך אלא לכל אורכו; רווח זה קיים קודם כל בתחושתו של האדם המוסרי. באופן מסוים יותר, תחושת העשיה המוסרית היא כזו של אושר; עשיית מעשה מוסרי וחיים של מוסריות מעניקים לבעליהם את תחושת ההנאה במיוחדת הנובעת מאושר, שהוא האיזון בין המעשה למציאות.

האושר מעניק תמיכה חזקה לכל הנאה ומגביר בכך את רווחיותה של כל פעולת חיים מוסרית. מכיוון שהמעשה המוסרי והאושר מתאימים למציאות, לא ניתן להפיק אושר מפעולה לא מוסרית. לפיכך פעולה לא מוסרית מומצמת מבחינת יכולתה להשיג רווח עבור המבצע אותה – וגם אם הוא יכול ליהנות ממנה אין הוא יכול להגיע באמצעותה למצב של אושר ולהנאות הנובעות ממנו.

למותר לציין שהאיזון בין מעשה למציאות אינו מתקיים כאשר פעולה אינה מוסרית. בפעולה מסוג זה ניתן להשיג ערכים מסוימים, אך אלה יהיו מוגבלים ביחס ומצומצמים רק לערך המסוים שאליו כוון מעשהו הלא מוסרי של האדם.

זה נכון שגם בסופו של חשבון האדם המוסרי מרוויח יותר מפעולתו ומחייו מאשר הלא מוסרי, אך רווחיות המוסריות מתבטאת כבר בתחילת פעולתו ו/או חייו של האדם המוסרי. רווחיות זו קיימת לכל אורך הפעולה והחיים של האדם המוסרי, בזמן שהמעשה הלא מוסרי ו/או החיים הלא מוסריים אינם מעניקים לבעליהם את האושר וההנאה שיש לאלה הלא מוסריים.

לפיכך לא מתקיימת ההנחה הלא מוסרית שיכולים הלא מוסרי והמוסרי להגיע לאותו מצב או מעמד מבחינת הישגיהם. גם אם ישיגו אותו ערך מבחינה חומרית לא יהיה הרווח שלהם זהה מכיוון שהרווחיות שבמוסריות נובעת מגורם שאינו קיים במערכת הערכים הלא מוסרית.

נתונים נוספים