שלי

 

מיומן הפילוסוף מבט הגותי על מה שקורה

 

שלי

פעמים רבות, רבות מדי, מעלים אנשים על נס את הויתור כמעלה.

פעמים רבות, רבות מדי, שוללים בני האדם, ביחד עם שלילתם את ה"אני", את ה"שלי" – את הבעלות – ובמיוחד את הבעלות על מהויות חומריות, על רכוש חומרי, על מה שנרכש על ידי היצרן, בין היתר באמצעות עבודתו בעולם החומר.

הם טועים בכך שהם אינם רואים כי אותו ויתור, לכאורה, על שימוש ב"שלי", אינו אלא דרגה שנובעת מדרגת החיוב בשימוש של "שלי"; שמדובר בשלב בסולם שתחתיתו מוצב על "שלי" בחומר כדי להגיע אל "שלי" ברוח.

כי ה"שלי" בחומר ממחיש את הבעלות הכללית, הרוחנית ביסודה, של האדם על הערכים השייכים לו, החל מאלה שקיבל מן הטבע וכלה באלה שיצר בעצמו באמצעות פעולות היצרנות שלו.

להיות במצב שבו יכול האדם לומר "שלי" במלוא ההכרה המציאותית של אמירה זו היא הרמה הרוחנית הגבוהה ביותר שיכול אדם להגיע אליה. אך זו מותנית בהבנת תפקידו והכרחיותו של החומר בעבודת הקודש של רוחניותו של המשיג ערכים.

וזה שאינו רואה את ה"שלי" כערך מקודש בחומר, גם לא יוכל להשיגו ברוח.

נתונים נוספים