תלונות

 

מיומן הפילוסוף מבט הגותי על מה שקורה

 

תלונות

"הוא אדם בלי תלונות" סיפר לאחרונה אחד ממכריו של החייל שנחטף על השבוי. המספר, שהיה חייל ביחידה הצבאית של החטוף, משתתף בתנועה הציבורית שקמה כדי ללחוץ על הממשלה הנוכחית לבצע את העסקה הנחוצה לשחרורו. מדברי האיש עולה שבישראל של היום לומר על מישהו שאין לו תלונות נחשב למחמאה – וזה עצוב.

במיוחד כשמדובר ביחסו של האזרח אל ממשלתו יש לראות את התלונה כביקורת בונה – כסוג של פעולה שביכולתה לגרום לממשלה להתנהל במסלול הראוי. תלונות צריכות לסלול את הדרך ליחסים תקינים בין אזרח לממשלתו, וברוח זו להיתפס כדרך הפעולה שבאמצעותה מנווט אזרח את אלה המפעילים את מנגנוני השלטון שבאמצעותו מתנהלים חייו.

גישה זו הפוכה לגמרי לגישה השלטת היום בישראל, הרואה באזרח המתלונן מטרד לא מעשי. בהקשר זה, נכון שלא מעשי ואפילו מסוכן להתלונן במדינה שאיננה מותאמת לצרכיו של האזרח, אך במדינה שבראש מעייניו של המשטר שלה נמצאים צרכיו של האזרח בה, יש לאיש הממשל ענין בעל חשיבות עליונה לספק את צרכיו של האזרח, ובמיוחד את אלה שלספקם התחייב כשלקח על עצמו את תפקידו.

בהקשר זה, שומה על כל אחד מאנשי הממשל – מהפקיד הממשלתי הזוטר ביותר ועד לראש הממשלה – להאזין באופן קבוע לתלונות הציבור, שהוא הצרכן הראשי של שירותיו ומשלם שכרו.

נתונים נוספים