תנאי האושר

 

מיומן הפילוסוף מבט הגותי על מה שקורה

 

תנאי האושר

במסגרת כל מה שאנשים עושים לבעל-חיים, הם גם רואים אותו כדגם שעליו הם מטילים השלכות של הבנותיהם לגבי המציאות. בין היתר הם מנסים ללמוד ממנו על צרכיהם כמו, למשל, על מה שמצב של אושר נזקק לו כדי שיתקיים.

בני אדם מניחים שלבעלי-חיים יש נפש (ומתוך כך צורך בטריטוריה, מרחב רבייה, חופש) אך לאדם אין. זו המסקנה המעשית שנובעת מהמנהג לצמצם את טווח הקיום האנושי למינימום חומרני בזמן שלגבי בעלי חיים נראה שרבים הם בני האדם הדואגים לרווחתו הרוחנית, באמצעות היות הקיום של בעלי חיים נדרש לתנאים רוחניים, כלומם כאלה שאינם מסתכמים ברמה החומרית של הקיום.

משמעות הדבר היא הרעיון שהאינסטינקט של בעלי החיים מחייב שיהיו מאושרים אפילו על חשבון המציאות ואילו השכל של בני האדם אינו דורש אושר; הוא כאילו קיים מחוץ לטבע.

בשל כך מתפתחים לאחרונה בעולם תחומים כמו פסיכולוגיה של בעל החיים, העוסקת בצרכיו של הכלב. בין אלה עוסקים אנשי המקצוע בשמחת בעלי החיים הפועלים בשרות האדם, אושרו והנאתו. בהקשר זה מגדיר עצם הסיווג של בעלי החיים כמו כלבי רועים או סוסי רכיבה את התנאים הנדרשים לצורך קיומם הטוב החל מהרמה הפיסית מזון, מגורים, מרחב וכלה ברמה הרוחנית בטחון, תנועה וכיו"ב.

בחברת זמננו נראה כי בזמן שלגבי בעלי חיים יש הסכמה על היותם נזקקים לתנאי חיים חומריים ורוחניים כאחד לצורך קיומם הטוב, הרי שאין הסכמה כזו לגבי צרכי בני האדם ובמיוחד לא לגבי הצורך שלו באושר. בהקשר זה נראה כי האיזונים הטבעיים הנוגעים לצרכיו החומריים של האדם הם רק הרובד החומרי של תנאי האושר שלו, אך להם מתווסף רובד רוחני, שסביר שרק היחיד עצמו יכול לספק חלק ממנו לעצמו.

נתונים נוספים