תנאי הקשר החברתי האישי

 

מיומן הפילוסוף מבט הגותי על מה שקורה

 

תנאי הקשר החברתי האישי

התנאי שנמצא ביסוד האובייקטיביות של קשר חברתי בין בני אדם הוא שקשר זה צריך להיות מאוזן מבחינה אובייקטיבית, כלומר ששני קצותיו האנושיים בעלי משקל דומה ומשלימים זה את זה לפחות בהיכרות הדדית. דוגמה לכך היא קשר של היכרות שיש בין בעל מקצוע ללקוחותיו, בין מורה לתלמידיו ובין רופא למטופליו.

במצב של היום קיים חוסר איזון כזה ברבים מיחסי האנוש שבחברה: רבים הם המקרים שבהם אמן איננו נמצא בקשר עם אלה שנהנים מעבודתו, שפקיד מטפל באנשים שאיננו מכיר, שמדינאי עוסק בחיי אנשים שלא בחרו בו ומורה עוסק עם תלמידים שאינו מכיר. סוג זה של קשרים הוא גרוע מכיוון שהוא איננו מאפשר טיפול אובייקטיבי נכון, כזה שמאפשר קשר אובייקטיבי.

אני מבטא כאן תפישת אובייקטיביות שיתכן שהיא חדשה אך בדרך שבה אני רואה זאת מדובר בהשלכה של עיקרון היחס בין תודעה לעובדות לתחום הקשר שבין תודעת היחיד להקשר החברתי של חייו, כלומר לאנשים שעימם הוא עוסק. הרעיון הוא שעל יחס תודעתי להיות כשמו, כלומר ידיעתי, כי אם איננו כזה אזי הוא כמו יחס בין שתי מהויות אנונימיות, כמו בין שני אטומים, מולקולות או רכיבים חסרי-חיים.

האובייקטיביות, כמושג וכמצב, מחייבת יחס בין רוח לחומר, כלומר בין תופש ונתפש, שהוא נגזר של יחס בין תודעה לעובדות. ביישומו לתחום החברתי, אומר הדבר יחס בין האדם היחיד לבני האדם שמסביבו. ביחס נכון כזה ההכרה האישית את בני האדם שעימם הוא עוסק מבחינת העיסוק הקיומי שלו מהווה גורם המקדם תדיר את יכולתו היחידאית.

נתונים נוספים