תקשורת ולשון הרע

 

מיומן הפילוסוף מבט הגותי על מה שקורה

 

תקשורת ולשון הרע

הלכות שמירת הלשון קובעות שאסור לו לאדם להאמין למי שמוסר לו ידיעה בדבר מעשה רע שנעשה על ידי אדם אפילו אם אין האיש שהדבר אמור לגביו מגיב על הדברים. ההיגיון הפנימי של הדבר ברור, שכן בהקשר המדובר לא ניתן לסבור כי שתיקה כמוה כהסכמה. בהקשר זה חשוב לזכור כי אין בהצהרה אודות מעשה רע שעשה אדם משום הוכחה משפטית למעשהו, אך יש בנתינת אמון בידיעה השלילית אודותיו משום נזק ישיר לו.

בהקשר זה ניתן לראות חלקים גדולים מהידיעות הנמסרות בתקשורת כצורות פעילות של לשון הרע, במיוחד על רקע האמון הכמעט מיידי שנותן הציבור במדיה המציפה אותו במידע חד-צדדי, הנמסר לו כחלק קבוע של מהדורות החדשות.

במיוחד במצב התרבותי של היום, שבו מחזיקה התקשורת במונופול ממלכתי על דעת הקהל הכללית, אין דרך להעריך את מספר האנשים שחייהם נפגעו פגיעה קשה כתוצאה ממה שנמסר לגביהם בתקשורת, במיוחד על רקע העובדה שבידוע הוא שזו ממהרת להאשים אך לא להתנצל. לכך יש להוסיף את ההרגל הציבורי לראות את אלה שמוצגים כחשודים בלבד כאשמים בפועל, כאשר הרגל זה מוקנה לציבור על ידי התקשורת.

נתונים נוספים