הגיל כמורה

 

מיומן הפילוסוף מבט הגותי על מה שקורה

הגיל כמורה

אנו רגילים מגיל צעיר לקבל דברים רבים במציאות כמובנים מאליהם: את בריאותנו הגופנית, את מהלך הדברים בעולם, החל ממזג האוויר וכלה בשחיתות הפוליטית, ובכלל אנו חיים כאילו מישהו חתום עימנו על חוזה לטווח בלתי מוגבל של "נורמליות", כלומר שרובם ככולם של הדברים ימשיכו להיות כפי שהם באותה התמדה ודרך שבה התרחשו תמיד. אך לא רק שלעתים קרובות מתרחשים בחיינו – או בחיי בני אדם מוכרים לנו - אירועים שמזעזעים את רצף קיומנו או מטלטלים את חיינו למסלולים הגורמים לנו לראות את המציאות כרחוקה ממה ששיערנו לעצמנו, אלא שכולנו גם יחד נידונים להתקרב, ככל שזמן החיים מתקדם, למצב שבו גם בתנאי הבריאות הטובים ביותר, מגיעה אלינו הזקנה, ועימה החולשה והצורך להעריך מחדש את חיינו.

פתאום נפגשים אנו עם העובדה שיותר איננו יכולים לתכנן באופן חופשי – כפי שנהגנו בעבר – פעולות כמו טיולים, מסעות והרפתקאות, שכן יש דברים רבים שפעם לא חשבנו עליהם והיום אנו יודעים שעלינו לקחתם בחשבון. הזקנה המתקרבת כופה עלינו לקחת בחשבון את המגבלות החדשות שאנו מוצאים בחיינו, כמו את העובדה שכבר איננו מסוגלים למה שהיינו מסוגלים בצעירותנו.

אך הזקנה, העלולה להיתפס כשלילית בלבד, ניתנת להתפרש באורח שונה לגמרי. למעשה ניתן לראותה, על אף שהיא מתבטאת בכך שיכולותינו בתחומים שונים כבר אינם "כמו שהיו פעם", כשיעור מטפיסי; היא אומרת לנו: הגיע הזמן לשנות מעט את מה שחשבנו שאנו יודעים על החיים. הגיע הזמן לבדוק מחדש את הידע שלנו, לבחון מחדש את מה שתמיד נראה לנו כמובן מאליו, ולהתחיל לבדוק מחדש את הנחות היסוד שלנו.

נתונים נוספים