דרך היזע והדמעות

 

דרך היזע והדמעות

האמת שמאחורי אגדת הרווח הקל

בימים אלה מתחולל בישראל מאבק עקרוני בנושא תמלוגי הגז. ביסוד הויכוח נחשפות ההנחות המבטאות שתי השקפות עולם שונות ומנוגדות לגבי רכוש, רווח ועמל: בזמן שההגיון והצדק אומרים שקנינו של אדם הוא מה שמגיע לידיו בעקבות פעולה שעשה כדי ליצור אותו, הרי שבעולמו של האזרח המתבונן בכלכלה מנקודת מבט סוציאליסטית, שבאמצעותה חונך לראות את המציאות הכלכלית – מורגל הוא למדוד את זכות הקנין במידת הסבל שעבר על הטוען לזכות זו.

את הצדקת זכות הקנין באמצעות הסבל משלימה הוקעת הסוציאליסט את ה"רווחים הקלים" של הקפיטליסטים. על יסוד אי ההבנה היסודי שיש למטריאליסט לגבי היות רוח האדם הגורם האחראי ליצירה האנושית ולפיכך גם לרווחים הנובעים ממנה, רקמו אנשי הדמיון הכוזב מן האסכולה המרכסיסטית ספור-אגדה המתאר את מקור הממון שבידי בעל ההון ככזה שנובע מ"רווחים קלים"; רווחים אלה אינם מושגים בעבודה קשה (שהיא, לדעת הסוציאליסט, הדרך ההגונה היחידה להשגת רווח) אלא באמצעות תחבולות מסתוריות ונכלוליות שגורמות לכסף לזרום לכיסיהם של ה"קפיטליסטים" ללא מאמץ.

אך כמו בנושאים רבים אחרים, דבקים הסוציאליסטים בעקרון רק כל עוד הוא משרת את תאוות הבצע שלהם, כי במקרה של רווחי הגז, שאותם הם מנסים לנכס לעצמם, המשקיעים הפרטיים רחוקים מלהיות מחפשי רווחים "קלים". בניגוד לדרך שבה מנסים להציגם בציבור מדובר בכאלה שעברו תהליך ארוך של נסיונות שהיו בו הפסדים וקשיים לא מעטים. למעשה, אין מי שיכול להתחרות באלה שהשקיעו בחיפוש הגז בעמידה בקשיים, באומץ הלב שהביאם לקחת סיכון ובאורך הרוח שבו נקטו, על אף הכשלונות שנחלו במשך תקופה ארוכה, תוך נסיונות לא מוצלחים רבים.

בהקשר זה אין מי שיכול להתחרות במאמץ הקשה שהשקיעו השותפים ליוזמה זו, שכלל השקעת משאבים פעם אחר פעם לתוך מה שנראה כחור שחור ללא תחתית. חבל רק שהאמונה העזה והבלתי נכנעת שפיעמה בבני אדם אלה בכך שבסופו של דבר יימצא האוצר, צריכה היתה להיכנע להיבט השלילי של טבע האדם רודף הבצע, אשר מאמין - ומעוניין - ברווח הקל של השודד. במציאות מה שקרה הוא שטבע שלילי זה, של המעוניין במה שאינו שייך לו, נתגלה ברשותו של היושב בממשלה.

מבחינה זו נכשלה הפעם האגדה הסוציאליסטית אודות רווחיהם הקלים של ה"קפיטליסטים", שתמיד היתה משמשת כהצדקת השוד השלטוני בעיני הציבור השטחי. הפעם, בנושא זה, הוסיפה הממשלה חטא על פשע, בהערימה סבל נוסף על מפיקי הגז. לא רק שהמדינה הסוציאליסטית נטפלה אל מי שעבר דרך יסורים ארוכה וקשה אל הרווחים, אלא שהיא גם מוסיפה עליהם קשיים נוספים. לכן, לא רק שהסוציאליסט אינו יכול לטעון ל"רווחים קלים" במקרה של רווחי הגז (אפילו אם נכון הדבר שיש בעלי הון גדולים בין המרוויחים) אלא שיש גם קשיים עצומים נוספים מצד המדינה, המאריכים את דרך היסורים של כל האזרחים בישראל בכל תחומי החיים.

בפרשה זו מייצג המשקיע בנושא הגז את כלל אזרחי ישראל הרבה יותר מהממשלה, המתימרת לייצג את הציבור ו"להגן על זכויותיו"; דרך היסורים שצריך משקיע ישראלי לעבור בדרך אל הרווח איננה נובעת רק מהקשיים האובייקטיביים (שכאמור במקרה של הגז כוללות הפקת הגז בתנאים קשים ואת הזמן הרב שעבר עד שנמצא גז בכלל אחרי כל הקידוחים שהעלו חרס), אלא גם מהקשיים העצומים שמערימה המדינה בדרכם של כלל אזרחיה. למעשה, כל משקיע ישראלי המנסה להיות פעיל בכל תחום כלכלי נושא בנטל עצום של מסים, היתרים, רשיונות והיטלים רבים מספור, המחייבים לא רק הוצאת ממון רב אלא גם השקעה של כוחות, סבלנות ועמל מיוחדים הנדרשים כדי לעקוב אחרי כל דרישותיה של המדינה ממנו.

הסבל העובר על המשקיעים בנושא הגז הוא רק מקרה פרטי אחד בסבל הכללי שעובר משלם המסים הישראלי באשר הוא – והדבר כולל גם רבים שאינם אנשי עסקים כלל. במסגרת איסטרטגיה מתוחכמת של "הפרד ומשול" פסיכולוגי שבו נוקטת המדינה בגישתה הכלכלית, שאיננה אלא מלחמה מקיפה נגד הציבור, היא מפיקה רווח עצום מכך שהאדם הפשוט (הקרוי לעתים "האזרח הקטן") אינו רואה קשר כלשהו בינו לבין מה שהמדינה מציגה כלפיו כ"בעלי הון", "משקיעים", "אנשי עסקים" וכיו"ב. באמצעות האמונה הטפלה המושתלת בדעתו מקדמת דנא לגבי מושגים-ביטויים אלה נראה לו שמדובר בבני אדם הנמצאים בספירה אחרת, גבוהה משלו, וכזו שאולי אף אחראית לדלותו. לפיכך גם במקרה הטוב, שבו אין האזרח רואה את אנשי העסקים כאויביו, הוא אינו מבין כי מדובר באזרחים כמוהו הסובלים מנחת זרועו של מי שמדכא גם אותו.

האזרח הישראלי שמוצא את עצמו ממוסה על כל צעד ושעל על ידי המדינה או גורמים פסוודו-חופשיים (כמו מועצות מקומיות ובנקים) אינו מתמצא ביער הסבך העצום של הגורמים שירוששוהו ממשאביו במשך חייו. הוא אינו מודע למידת הנגיסה השלטונית שכלולה בכל פעולה אזרחית הנעשית בישראל, הכוללת גם את מה שנראה כשייך לשוק הפרטי, בו קיימים גופים רבים המחזיקים באישור ממשלתי רשמי למיסוי מונופוליסטי, כמו אגודות, ארגונים, עסקים, מוסדות חינוך ותרבות, מרכזי פעילות קהילתית וגופים ציבוריים שונים, הנהנים מתקציבי ממשל שנובעים מכיס משלם המסים. כל אלה מהווים זרמים נפרדים של הוצאות המפיקות מכל אזרחי המדינה ים גדול של משאבים, שמשמעותם המעשית המצטברת היא שהאזרח הישראלי הלא-אמיד מוצא את עצמו פעמים רבות, בסיומם של חיי עמל ארוכים, כשאין בידו די ממון כדי לשלם אף על צרכי היסוד שלו - ולרוב גם אינו מבין שדלותו אינה אלא עדות לכך שנשדד, מבלי לזהות – מתוך כל המון שודדיו – מיהו זה אשר לקח ממנו.

אם היה משלם המסים מתפכח מהעלפון שבו הוא נמצא ולומד לראות את המתרחש במדינה לאשורו, הוא היה מבין את דרך היסורים שהעבירה אותו מדינתו לאורך חייו; הוא היה תופס את היקף מזימתה של ישראל הסוציאליסטית למצוץ את לשד חייו ולינוק ממנו את כל מה שהרוויח בעמלו. במצב של הכרה בעובדה קשה זו, אם היה מפנה את מבטו אל אלה שבמשך כל חייו שמע כי הם האשמים בפגיעה בזכויותיו, היה מבין כי בעצם הם קרבנות כמוהו. והוא היה מבין שאסור לו להיות אדיש לגורלם, שכן גם הם חלק מהציבור המדוכא.

הכרתו של הציבור בכך שמשקיעי הגז המואשמים בעשיית "רווחים קלים" הולכים כמוהו בדרך היזע והדמעות, עשויה להביא לשבירת המיתוס המסולף, ולשחרורו של הציבור מאחיזת השודדים בתודעתו ולהפסקת השוד הגדול.

נתונים נוספים