הבה נגנוב!

 

הבה נגנוב!

החטא שנוסף על הפשע

מדינת ישראל מוסיפה בימים אלה חטא על פשע, שכן על פשע הגזל של המדינה, הפוגעת כבר מאז הקמתה באמצעות מיסוי כבד בלתי צודק באזרחיה, מוסיף ממשלו העכשווי של נתניהו את פשע הפרתו של הסכם. דבר זה מתבטא ביוזמתו לשנות את החוקים הנוגעים לרווחי תגליות הגז אחרי שהאזרחים המעורבים בכך כבר השקיעו את משאביהם לאורם.

ברור לכל מתבונן בעל יושרה כי אירוע פוליטי אשר בו מקימה ממשלה ועדה כדי להצדיק פגיעה נוספת בזכויות קנין של אזרחים משלמי מסים הוא לא יותר מאשר נסיונו של פושע לכסות על פשעו. מבחינה מוסרית, מסקנות ועדת ששינסקי, אשר התקבלו על דעתו של ראש הממשלה, מסתכמות בלא פחות ולא יותר מאשר אישור של פעולת גניבה.

מסקנה זו לגבי מסקנות הועדה נובעת ישירות מכך שהועדה לא הציעה שום נימוק מוסרי שיצדיק את החקיקה המחודשת, המכוונת באופן רטרואקטיבי לשנות את החוק הקיים. משמעותו המעשית של שינוי כזה היא הפרת הסכם, רמאות, והטעייתם של אזרחים, מבלי לספק לאלה כל טיעון של ממש שיצדיק את העוול.

בהקשר זה חשוב להזכיר לקורא את מה שהתעמולה הממסדית והתקשורתית המשרתת את הממסד בענין זה עמלה קשה כדי להסתיר מן הציבור, שהמשקיעים הפרטיים הרבים, שהם הנפגעים הישירים ממסקנות ועדת ששינסקי, מעולם לא ערערו על החוק שקבע כבר לפני שנים הן את זכותה של המדינה לקבלת חלק מרווחיהם והן את שיעור חלקה של המדינה. הבעיה העכשווית עלתה על הפרק רק כאשר החליט הממשל להפר את ההסכם שהיה לו כבר עם משלמי המסים – וזאת אחרי שאלה כבר השקיעו ממיטב כספם במבצע זה.

בכל הקשר אחר, תופעה כזו, של אדם המניח לבני אדם אחרים להשקיע בעסק מסוים ולאחר מכן – במיוחד כאשר מתברר שהעסק מצליח – מודיע להם שהחליט לשנות את ההסכם שביניהם, היתה נתפסת כפעולה מובהקת של נוכל, המוליך שולל את שותפיו. ואכן, מבחינה עקרונית אין שום הבדל בין רמאות פרטית לבין רמאות ממשלתית. מינוי הועדה כדי לקבוע אם העלאת נתח השלל של השלטון ברווחי הגז היא דבר כשר וראוי, כמוהו כנסיונו של פושע לכסות בעלה תאנה את פשע הפרת החוזה הבוטה שלו.

הימנעותה של ועדת ששינסקי מלספק הצדקה מוסרית אמיתית לשינוי בחוק, היא עדות לחוסר יכולתה המעשית למצוא נימוק עניני כזה, מה שמעלה ספקות לגבי מוסריותו של כל התהליך. ההקשר הכולל, שבו ממילא נוגסת המדינה ברווחיהם של האזרחים משלמי המסים שלה, ובמקרה של המשקיעים בחיפושי הגז היא עושה זאת על ידי חיובם בתשלומים שאינם קשורים כלל לתוצאות הקידוחים, כמו אישורים, רשיונות והיטלים, שלא לדבר על כך שכל מרכיב משאבי, כלי או ערך אחר שבהם משתמשים כל אזרחי המדינה (כולל המשקיעים הפרטיים) בכל פעולותיהם ממוסה כדבעי, מגלה עד כמה גדול תאבונו של הגנב המאייש את הממשל הנוכחי. מכך גם ברור כי האישור על הגנבה שסיפקה הועדה אינו אלא נסיון לבדוק את גבולות הההכנעה והציות של קרבנות החטא שנוסף על הפשע.

נתונים נוספים