מבחן הסבירות

 

מבחן הסבירות

היום, בעיצומה של מלחמת התמלוגים שמנוהלת על ידי הממשל הישראלי, ששיסה את ועדת ששינסקי באזרחים שהשקיעו במניות חיפוש הגז, יש מקום לבדוק את התאמתה של מדיניות הממשל בנושא זה לצדק. לצורך הדבר אין מתאים יותר מלבדוק דבר זה לפי תפיסת הצדק המבוטאת על ידי בית המשפט העליון של מדינת ישראל עצמה – ואין מתאים יותר מהצהרה שנתן בית משפט זה לפני עשור בלבד:

בשנת 2000 פירסם בג"צ פסיקה שבה נכללו דברים הנוגעים לחוק הנפט (פסיקת בג"צ 5812/00). בין היתר נאמרו בה הדברים הבאים:

א. "לא יכניס עצמו אדם בהוצאות ניכרות, הוצאות שהסיכוי לאבדן רב מהסיכוי להשבתן אלא אם יובטח לו כי יזכה לתגמול ראוי... אם יעלו החיפושים יפה ובאר נפט תימצא לו."

ב. "ההיתר הניתן לרשות מינהלית לשנות מעת לעת את המדיניות, לרבות מדיניות בדבר הטבות כלכליות, מוגבל בדר"כ לשינוי צופה פני עתיד."

ג. "גם אם שינוי המדיניות כשלעצמו נעשה במסגרת הסמכות, על יסוד שיקולים עניניים בלבד ובאופן סביר...החלת שינוי למפרע על מי שכלכל את צעדיו לאור המדיניות הישנה נתפסת כבלתי צודקת ובלתי סבירה."

ברור מה ערכה של הצהרה משפטית מסוג זה, במיוחד כשהיא באה מפי המוסד הגבוה לצדק במדינת ישראל, בענין נושא תמלוגי הגז. אך מכיוון שהעימות בין הממשל הישראלי לבג"צ מכיל נושאים רבים, מהווה הדבר גם הזדמנות לבחון את טבעו ואופיו של הצדק המוחלט נוסח ישראל, שכן לדברי בג"צ יש בעיני הציבור הכללי מעמד הקרוב לזה שיש לדברי אלוהים חיים עבור האדם הדתי; ראשית לכל ברור מהצהרה זו כי היא מבטיחה את זכויותיהם של משקיעים המניחים את ממונם במפעל בעל חזון כחיפוש נפט (או גז) ושוללת נסיון כלשהו מצדה של המדינה לפגוע בתגמוליהם. דבר זה מתבטא בסעיף א' לעיל, המדגיש כי ההשקעה של המחפש אחר מחצב או אוצר טבע מכוונת לרווחים, הקרויים בלשון ביהמ"ש "תגמול ראוי".

בסעיף ב', שבו נידון נושא האפשרות שיש לרשות המנהלית לשנות את מדיניותה, מדגישה פסיקת הבג"צ כי אפשרות שינוי כזו קיימת לגבי העתיד. על רקע המהלך העכשווי, שבו מנסה המדינה לשנות רטרואקטיבית את חוקי העבר שלה עצמה ולשנות את חוקי המשחק באמצע התנהלותו כדי לרשום לעצמה נקודות זכות שאין לה זכות לגביהן, ברור מאמירה זו של בג"צ שאין הדבר בא בחשבון.

בסעיף ג' של הציטוט מקפידים שופטי בג"ץ – אולי מתוך נסיונם לגבי נטיית לבו של המחוקק ואולי על יסוד יכולת נבואה – להדגיש בכתיבתם כי שינויי מדיניות אלה אינם יכולים להיות שרירותיים ובלתי מוגבלים, והם חייבים להתקיים במסגרת של "שיקולים עניניים בלבד ובאופן סביר". מיד אח"כ מציין הב"צ כי "החלת שינוי למפרע... נתפסת כבלתי צודקת ובלתי סבירה".

אף כי ניסוח הקושר את מושג הצדק לדרך שבה הוא נתפס לוקה בחסר כהצגה אמיצה וחד-משמעית של צדק אובייקטיבי, ברור כי הבג"צ אומר לנו כי שינוי למפרע הוא בלתי צודק. למעשה, באיזכוריו את נושא הסבירות הן ביחס למידת שינוי החוק והן לגבי העובדה שבעצם החלת השינוי תיתכן אי סבירות מציב הבג"צ בפני מדינת ישראל מבחן של סבירות, שאל לה למדינה לעבור אותו.

נתונים נוספים