הספר השחור של לבנון

הספר השחור של לבנון

בהתכנסות מיוחדת בחסות מכון "אריאל" שנערכה בבית הסופר בת"א הוצג לראשונה, לפני עיתונאים ואנשי תקשורת, הספר החדש: "הספר השחור – דרום לבנון: הבריחה – הבגידה – הבזיון". בהשקת הספר נכחו, בין היתר, אריה סתיו, מנהל מכון "אריאל", אהרון אמיר, עורך הספר, ח"כ איוב קרא, הפועל בענין צד"ל, אטיין סאקר, קצין צד"ל, ד"ר דן חת, יו"ר עמותת ידידות ישראל-לבנון ונציגי עמותת הקצינים העוסקת בענין צד"ל.

להלן תקציר הדברים שנאמרו באירוע:

אריה סתיו: יש לנו את הזכות להציג לפניכם את הספר, המשמש כספר עדות ותביעה. העומד מאחורי דוכן הנאשמים היא ממשלת ישראל ואולי עם ישראל כולו. וינסטון צ'רצ'יל אמר: "". מרכז "אריאל" תומך בפרסומיו בהתנגדות לתהליך הקרוי בלשון סגי-נהור תהליך השלום. פרסמנו בנושא זה סדרת מאמרים ומחקרים. אין ספק שספר זה הוא גולת הכותרת שלהם.

אהרון אמיר: בעת הכנת ספר זה לא ידענו שהבחירות תהיינה כל כך קרובות. הכוונה בהכנתו לא היתה לשחק את המשחק המפלגתי ולא להיות גורם במהלכים הפוליטיים המתרחשים עתה. חלק מנימוקי האישיים בעריכת הספר מתחילים ב76 שבה הייתי בלבנון וצפיתי מקרוב במתרחש. הדברים בהתהוותם והשתלשלותם לאחרונה היוו עבורי זעזוע קשה. רשימה שהתפרסמה ב"הארץ" ב25 למאי מאת דן הימן תארה את הפגע הגדול שנפגענו. יש לציין שלתקשורת הישראלית יד באשמה: במשך 20-25 השנים שעברו היינו שומעים לעתים נדירות בלבד בעיתונות הישראלית את שמותיהם הפרטיים של חיילי צד"ל שנפלו במערכה. זהו פרט אופייני ביותר לגישת התקשורת.

כאן בחדר נמצאים כמה מהחתומים על העתירה המופיעה בספר. עתירה זו היא מסמך מופלא. בלי קשר למה שיהיה גורלה המשפטי – היא מעלה את חובותינו לאנשים אלה (אנשי צד"ל) ואת מה שמתחייב מהם: פיצוי, אזרחות והמשך שרות בצה"ל, שאפשר היה לתת להם לא ניתנו להם. לעומת זאת, אנו שומעים שמציעים להם קורסים בעברית שעולים 300 ₪ לחודש כשהם מקבלים 800 ₪ הקצבה חודשית לאיש. מ 7000 אנשים רצו להשאיר 1500 איש. בלבנון עבר עליהם שוד כשנלקחו מהם, תוך כדי מעצרם, הדולרים שניתנו להם כאן. שוד זה בוצע שם על ידי סוהריהם ועוד. אלה מבין פליטי צד"ל שהלכו לגרמניה נשברו כי הסתבר שהגרמנים איחדו יחדיו, במקומות מסויימים, את כל אנשי המזרח התיכון וביניהם פלשתינאים וסורים, דבר שיצר סכסוכים ואיומים.

וקרו גם דברים נוספים חוץ מסיפורי הטרגדיה האישית של אנשים אלה: יש מחיר פוליטי שכולנו שילמנו ועוד נשלם. ישראל עשתה עיסקה עם החיזבאלה, כפי שהציע יוסי ביילין לפני שנה ומעלה. הודות לכך נעשה החיזבאללה שם דבר בעולם כולו. ב"כנס ירושלים" של מדינות ערב, שבו השתתפו 40 נציגי ארצות ערב, הצהיר השיך נאסראללה, הדובר הראשי של החיזבאללה, כי "התברר שישראל איננה אלא קורי עכביש". קו ישר מוליך מהמפולת והסקילה שסקלו אותנו בשער פאטמה לארועי המלחמה של הימים האחרונים בשטחים.

מה שקרה עם הבריחה מלבנון הוא בגידה בערכים הבסיסיים של ישראל על ידי בני אדם שמעלו בטובת ישראל. יעבור הרבה מאוד זמן עד שתמצא ישראל אדם שיתן בה אמון.

ח"כ איוב קרא: אהבתי את אזרחי דרום לבנון וראיתי בהם אנשים שקרובים אלינו מבחינת מנטאליות.

ניסיתי לברר מה יהיה וגם הרמטכ"ל ואלוף הפיקוד לא ידעו מה יהיה במקום. אני רוצה להוסיף ביום הנסיגה למה היו צריכות להיות שיירות כה ארוכות כשהיה צפוי שניסוג. מדוע לא קיבלו בתי הארכה ובתי המלון הודעות והתרעות לפני כן. מדוע אנשי צד"ל שרצו לפוצץ את גשרי הליטאני לא קיבלו אישור מהמפקד הצה"לי ? איך יתכן שמוצבי צה"ל נישארו כמו שהם עם ציוד, תחמושת ומחשבים? בבה"ד 1 (בית הספר לקצינים) למדנו שבעת נסיגה יש לפוצץ ולהשמיד כל מה שקשור אליך. רק יום לאחר הנסיגה יצאו מסוקי צה"ל לפוצץ את מוצבי צה"ל שהושארו בלבנון. איך יתכן, אם תוכננה נסיגה, שחיילי צה"ל מתחילים לרוץ לפחות 10 קילומטר ומשאירים אחריהם ציוד אישי ואחר כך ניצלים במקרה? קציני צה"ל עזבו את קליעה ומארז' עיון לאחר שאנשי חיזבאללה כבר שלטו באזור. מדוע לא בא הרמטכ"ל לחוות את דעתו ולהסביר מה שקרה לוועדת השרים לענייני בטחון? דבר זה לא קרה מאז ומעולם. הרמטכ"ל לא הוזמן לאחר הנסיגה לדווח לוועדה. מדוע צריך היה לשדל את אנשי צד"ל על פי מחירונים? ביקרתי אותם בגרמניה וזה היה ביזיון לראותם באזורים כמו הארלם הישנה כשהם שמורים על ידי אנשים עם נשק ולא יודעים מה יקרה למשפחות שלהם. מפריע לי הצורה שבה ישבו על מזוודות בשיירות ליד הגבול, בטורים ארוכים שהזכירו תקופות אפלות של העם היהודי. אני תוהה אם עם ישראל בכלל יודע מה שקרה. לי יש הרגשה שהיתה פה עסקה אמיתית – אולי דרך האו"ם – שברק לא ערב בה אף אחד. כמה פעמים העלתי שאלה ותביעה להקמת ועדת חקירה ובכל פעם שזה עלה רץ ברק בעצמו למליאה כדי להצביע באופן אישי נגד ועדת החקירה; זה מאוד הלחיץ אותו. אם אין מה להסתיר, למה שלא תקום ועדת חקירה? מה שקרה בסברה ושתילה, שמשתמשים בו יום ולילה מאז, לא היה בעל השלכות על עתידו של עם ישראל. לעומת זאת, למה שקרה בנסיגה מלבנון יש השלכה כזאת.

מה שקרה בלבנון נלמד על ידי אלה המתקיפים אותנו ביהודה ושומרון. הם מתגרים בחיילי צה"ל ופוגעים בהם. למה נמנעה התקשורת בצורה אגריסיבית ביותר לדווח בכל פעם שהיה לנו ארוע היו מאות עתונאים ולמחרת לא היית רואה מילה בעתונות. להתעלם בצורה כזו מכל מה שקשור בנושא צד"ל לא הייתי מעלה בדעתי שזה יקרה. זה מחייב אותנו זה חוסנה של מדינת ישראל. מי שלא ישמור על אנשי צד"ל לא ישמור על בטחון ישראל וחוסנה יפגע.

אטיין: החלק המביש בהסטוריה של ישראל התרחש ב27 למאי 2000. הציבור בישראל צריך לדעת מה קרה. כשחברנו לישראל לפני 25 שנה זה היה במטרה לשמור על בתינו ולא לעזוב אותם. במטרה לשמור את תעודות הזהות לבנון. הצטרפנו לישראל כי היא היתה ארץ חזקה, ארץ של ערכים. איננו פליטים. אנו לפחות אורחים. נלחמנו ביחד עם ישראל. לא היינו משתפי פעולה אלא בני ברית של ישראל.

שפרו את מצב אנשינו המיואשים, השבורים שנית על הממשלה ליצור את המצב שבו נוכל לשוב ללבנון בכבוד ובבטחון. זוהי חובתה של ממשלת ישראל. כפי שהוציאה אותנו בצורה מבישה חובתה להשיבנו ללבנון בגאווה ובכבוד. אנו רוצים לחזור ללבנון החופשית.

אינני מעוניין לערב עצמי בפוליטיקה הפנימית של ישראל אך מכיוון שנלחמנו יחד ויש לנו אינטרסים משותפים.

מה שאנו מקווים הוא שתוצאות הבחירות יהיה לנו ראש ממשלה חזק כי מה שאנו צריכים הוא ישראל חזקה. אפילו הערבים הרוצים בשלום אומרים לי כי עבדאללה חושש מאוד כי הוא זקוק לישראל חזקה.

אמיר: דאגו לכך שבלילה הגורלי לא יהיה בארץ מפקד צד"ל. הישלו אותו שמחכים לו בצרפת לדיון פוליטי. כשהגיע לעגו לו. באותה עת דאגו לכך שלובראני יהיה במטוס לניו-יורק. כשבא לאל-על לטוס אמרו לו שאין מקום במטוס. כך יצרו תחושה של עדר בלי רועה.

אני רוצה לספר שלפני שנים רבות, עוד לפני הכניסה ללבנון, פרסם ס. יזהר מאמר שקורא לממשלת ישראל לסייע לנוצרים בדרום לבנון. כשפגשתיו לאחר הביקורת שהטיחו אנשי השמאל, והוא ביניהם, בבגין בגלל המלחמה, שאלתי אותו מה הבסיס לשינוי רעיונותיו והוא אמר: עלינו להפיל את בגין.

קרא: בעיני מלחמת שלום הגליל היתה מוצדקת כי המצב אז היה בלתי נסבל. ארגוני הסרוב עשו ככל העולה על רוחם. אזרחי דרום לבנון החלו את מאבקם בברכתה של ממשלת לבנון. מכתבו של לאחוד עודד לכך. היום מציגים את נאסראללה כלוחם חופש ועת אנשי צד"ל כמחבלים ובוגדים. מבצע זה היה מחוייב המציאות. אם היה המבצע מנוהל על ידי אחד מראשי ממשלת העבודה לא היתה מתקיימת הפגנה בכיכר מלכי ישראל. במבצע לא היה אף הרוג עד פאתי צידון.

ב73 אמרה גולדה על שרון שהוא גיבור ישראל. ב82 קראו לו אנשי השמאל פושע בגלל הצד שפעל בו מבחינה פוליטית.

ישראל נכנסה ללבנון במגמה להגיע לחוזה שלום נוסף עם ממשלה ערבית וזאת בגיבוי הקהילה הנוצרית הדומיננטית בלבנון שביקשה זאת.

סתיו: תפקידה של ממשלה הוא להגן על אזרחיה. ממשלה שאינה עושה זאת היא בוגדת. חובתה של ממשלת ישראל היתה לצאת למלחמת לבנון.

היא השמידה את מערך הטילים הסורי וחשפה את ברית ורשה לחלוטין אל מול פני ברית נאט"ו. בכך היא תרמה תרומה מכרעת להתפרקותה של ברית המועצות. על כך יש עדויות. ב83 נחתם בנושא הסכם חשוב ביותר בין אלכסנדר הייג לשרון. ב21.8.87 פורסם מאמר ב"הארץ" ובו סיפר יוסי שריד כי בעיצומה של תחילת מבצע שלום הגליל התכנס בבהילות "פורום של חברינו" ובו דיווח פרס על כך שביום שלמחרת לפני הצהריים מכוון המבצע להגיע לשערי ביירות והכוונה לחבור לנוצרים במקום.

פרלמן: שלום עכשיו מקבל תמיכה מהאיחוד האירופי. צריכה לקום ועדת חקירה.

יאיר רביד כמשבית שמחות ידוע: הטעות לגבי מלחמת לבנון לא היתה בביצוע אלא בצורת ניהולו אחרי 82 עד הבריחה. היה צורך לטפל בסורים משום שהפשע בעניין זה שווה לשלטון הליכוד כמו לשלטון המערך בדיוק משני הצדדים לא עשו.

איוב קרא: ידידי העתונאים הניחו כתבות בחדרי עריכה שנעלמו.

לגבי האו"ם – מהרגע הראשון אמרתי לאהוד ברק שעניין האו"ם לא יכול לצאת לפועל. האו"ם לא יכול להגן על דרום לבנון.לכן ידעתי שזהו מצב של משא ומתן עם החיזבאללה על הראש של צד"ל.

שאלה: מדוע לא עמדנו על כך שתיושם החלטה 520?

סתיו: פנינו ל10 חברי כנסת לגבי עניין זה. 9 מתוכם לא ידעו במה העניין. 425 – האו"ם עמד עליה והתחייב שאם יציאת ישראל גם סוריה תצא. עמדתי מול 40 חברי קונגרס אמריקאיים.

אבו ארז: יכולנו להשאר, להלחם ולנצח. לא יכולנו להלחם בגרילה עם צבא סדיר. היינו צריכים להשאר ולהלחם שם בדרכנו.

אמיר: אני מציע שנצא בהרגשה מסויימת של שליחות כדי לקדם ספר זה ולהגיע ליישומם של הרעיונות הכלולים בו.

נתונים נוספים