בלעדיות

בלעדיות

אחד מפלאות העולם העתיק היתה הספרייה הגדולה באלכסנדריה. היא נפלה קרבן לחליף מוסלמי אשר ציווה לשרוף אותה. נימוקו היה כדלהלן: אם יש בספרייה משהו שאיננו נמצא בקוראן, הרי דינו להישרף כי הוא מנוגד לו - ואם הוא כלול בקוראן, הרי אין צורך בו ממילא.

אדם שהעריך מאד את המוסיקה של באך, אהב אותה והעריץ את באך אמר לי פעם שלדעתו כל המוסיקה שנכתבה אחרי באך היתה מיותרת. הכרתי פעם חובב מוסיקה אחר שהחליט, בשלב מסויים, כי המוסיקה של היידן – ובמיוחד הסימפוניות שלו - הן פסגת השלמות המוסיקלית. הוא קנה כל יצירה מוסיקלית משל היידן שיכול היה להניח עליה יד - ובמקביל נפטר מכל שאר אוספו המוסיקלי. הוא השליך את הבטהובנים, המוצרטים והבאכים מפני היידן, כנראה על יסוד ההנחה המסותרת שיש סתירה באהבה כפולה - שהאזנה למלחין שאינו היידן, לאחר שכבר הצהיר על גדולתו של זה, תפגע באמינות ההצהרה ותהיה כמעשה בגידה.

אף כי יש גרעין של אמת ברעיון, הפרי כולו שונה במקצת; פילוסופית, זה נכון שיש במציאות אמת אחת ואין בלתה. אם האמת היא שאחד ועוד אחד שווים שניים, אז נראה ששום דבר אחר וכל דבר אחר לא יהיה אמת. אך למעשה אין הדבר מדויק, שכן במקום ה"אחר" שלא יתכן, יש להקפיד על "מנוגד". במקום לומר שלא יתכן שתהיה אמת אחת ומשהו אחר לה יש לומר שלא יתכן שתהיה אמת ומשהו מנוגד לה.

ולמעשה, לא תיתכנה שתי תשובות מנוגדות לאותה בעיה חשבונאית או לאותה שאלה מסויימת, אך לעתים רחוקות קורה שמוטל עלינו להחליט בין שתי תשובות מנוגדות או לא תואמות לאותה בעיה.

נכון שאין במציאות סתירות, אך יישומו של עיקרון האי-סתירה לחיי המעשה היא מבצע מסובך, מורכב וקשה שארכו כאורך החיים עצמם וזאת מן הסיבה הפשוטה שיישומן של אמיתות ידועות למצבים לא ידועים הוא היבט יסודי ובלתי נפרד של החיים. במצב לא ידוע, שמתרחש בחיי אדם כל יום מחדש, קשה לקבוע מהי השאלה הזהה, כדי להחליט מהי התשובה הנכונה.

אפילו אם יש ליחיד מסוים ידע אמיתי, מלא ומושלם על החיים, הוא צריך לקבוע יום-יום ושעה-שעה את פעולותיו ובחירותיו מחדש - והוא איננו יכול להסתמך באופן מושלם על פעולה קודמת בכדי לפעול פעולה חדשה, כי האירוע החדש מכיל היבטים שלא התרחשו מעולם ותמיד יש צורך בבחינתם ביחס למה שהתרחש לפני כן.

כל פעולת חיים דורשת מחשבה חדשה של הישות הפועלת, אפילו אם מדובר במחשבה על יישום של משהו שכבר ידוע. מבצע כזה הוא מורכב ביותר; הוא איננו מאפשר לשפוט אותו בפשטות, כפי שאנו שופטים תרגיל מתימטי או פילוסופי טהור. (אלה האחרונים, לא רק שיש להם תשובה אפשרית נכונה אחת, אלא שאנו מכירים את היקף אפשרויות האמת והטעות שלהם: כשאנו בוחרים את האמת בהם אנו גם יודעים את הטעות, אנו יכולים להשוות ולהראות טיעונים, והחשוב מכל, הם מותאמים, בשל ניסוחם המכוון לכך, לתשובה דקה, קטנה ומיידית.

דבר זה אפייני לבעיות שניסוחן, מלכתחילה, נעשה בידי האדם, על ידי הגדרתן המילולית.

מכיוון שהגדרתה של הבעיה נעשית מראש על ידי האדם, נמצאים גם כל מושגי היסוד ואפשרויות הפתרון בידי האדם. חיפושו של האדם אחר הפתרון ייעשה, אולי, בחלק מן המציאות הנמצא מחוצה לו, אך שימושיותו בחומר, כלומר: אמירתו, כתיבתו או ייצוגו של הפתרון ייעשו בהכרח כבחירה מבין האפשרויות המוחזקות ממילא בידי האדם. משל לגלגל רולטה, שהגורל מראה בכל פעם על חלק אחד שלה, אבל האדם הוא אשר יצר (ועל כן חייב היה גם לשלוט) את כל חלקיו.

אדם, דת, מוסיקה או שיטה פילוסופית מהווים מכלולים מורכבים שיש בהם הרבה טוב, רע - ולא ידוע. הם מורכבים ופועלים בחיינו לא על יסוד בחירה מפורטת כאן ושם אלא באופן מתמיד וקבוע בכל ימי חיינו. אנחנו נפגשים עימם ומתעמתים עימם על בסיס של זרימת כמות גדולה מאד של נתונים שרק חלק מהם באים לידי ביטוי בצורה מושגית וקל וחומר מדעית (פילוסופית, מתימטית או מדידה מדויקת אחרת).

על כן, ההחלטה לחייב או לשלול מהויות כאלה - ובמיוחד לשלול מהויות שאנו חיים עימם או לחייב מהויות שאיננו חיים עימם - הוא ענין לא פשוט במלוא מובן המילה; גישה שאינה רואה זו היא פשטנות שמשמעה: ראיית המורכב כפשוט ללא הצדקה רציונלית.

מהויות מורכבות, הווה אומר: המורכבות מיותר מאשר אפשרות אחת או שתיים, המובחנות באופן ישיר, אינן ניתנות להיפתר בבת אחת, בדיוק מאותה סיבה שפתרון ספר בעיות חשבוניות עבה יארך זמן רב יותר מפתרון בעייה מתימטית אחת. על אף קיומן, במשך דורות, של נוסחאות מדויקות בתחום ההנדסה, אין די בידע זה כשלעצמו כדי לבנות ויש להתאים את הידע מחדש לצרכיה של כל בניה חדשה. זהו העקרון שעל פיו צריכים להתנהל גם חייו של אדם: התאמה מחדש, בכל פעם, של ידע ישן, גם ובמיוחד כאשר מוכח שיש בידינו את הידע הנכון.

נתונים נוספים