במלחמת הקיום
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 902
במלחמת הקיום
היום, הלוחמים המוצהרים למען הסביבה מהווים השלכה פוליטית לעקרון של אינטרסים מנוגדים במציאות, ובעיקר לגישת אדם לאדם זאב. הם מאשימים בה את האדם וחלק מהם – הצמחוניים במיוחד – מתנגדים להריגת בעלי חיים לצורך אכילה על יסוד היותו של דבר זה גורם לסבל החי.
מול העובדה שהמוות הוא בלתי-נמנע, האדם נותן לבעלי החיים שהוא אוכל מתנה שלא קיימת בטבע: מוות ללא כאבים.
בטבע, בעלי החיים אינם מתים מזקנה. כאשר הם נחלשים הם נטרפים ומתים ביסורים או מתים ממחלה או מרעב, שגם אלה משמעם יסורים וגסיסה לאורך זמן בדרך כלל. במובן זה האדם, עבור בעלי החיים שהוא מגדל, הוא שליח האל המאפשר להם חיים נוחים וטובים ללא סבל.
אדם שמגדל בעל-חיים מגדל אותו מתחת העקרון שבעל החיים הוא רכושו. ככל שהאדם אנוכי יותר הוא דואג יותר לרכושו. השאיפה לרווח מבעל החיים מגדירה את זהות האינטרסים שבין חייהם וממריצה את האדם שמחזיק בבעל חיים לתת לו את החיים הטובים ביותר בכדי להפיק ממנו את המירב. יחס חיובי זה לבעלי-חיים קיים, כידוע, באופן נפוץ בעובדת החיבה של רוב בני האדם לחיות מחמד – ובמידה לא פחותה כשמדובר בבעלי חיים שהאדם מעוניין להרויח מהם בחומר.
מדינות מפעילות תקציבים עצומים על נסיון לעצור ציידי חיות נדירות אשר לפעמים צדים אותן כדי לקחת חלק זה או אחר מהן ואשר משמידים קרנף בשביל הקרן שלו. תופעה זו נובעת מהטלת האדם למצב שבו עליו לפעול ברמה המיידית, המסוימת, בניגוד לטבעו האמיתי – לכן הוא עושה "חטוף וברח" שמטרתו היא הרווח המכסימלי ברגע המיידי. אך אם הגישה היתה הפוכה: אם היה הנושא מטופל כפי שמטפלים במדינות חופשיות בכל נושא שיש בו ענין, על ידי השקעת הכספים כדי להתחרות על ידי שיווק, היתה תוצאת הדבר יצירת תנאי גידול של בעלי חיים, שבהם יוצאים מתוך הנחת יסוד שעדיף לגדל את בעלי החיים בתנאים שמיטיבים עימם. זה, או שהיו מתירים לאנשים לצוד ולגדל את הקרנף בכדי להשתמש בעורו, בקרניו ועוד, אז היה הקרנף לא בסכנת הכחדה אלא בבריאות של שבי – בגידול מבוקר, שכמוהו כזה שממנו נהנה כל בן בקר במערב.
כך הוא לגבי כל בעל חיים שמישהו חפץ בתוצרת ממנו. הריגה מקומית מיידית, המלווה ביסורים, היא רמה פרימיטיבית של עימות עם הטבע, כמו הציד ביחס לגידול הדגנים. הממשלות, על כן, הן הגורמות להכחדה ואחראיות עליה יותר מהגורמים שרוצים רווח. למעשה מביאות הממשלות הלא-רציונליות – שהן אלה החשופות ביותר היום לאידיאולוגיה של ה"מגינים" על הטבע – תורמות לגידול משמעותי בהיבט הלא-אנושי של חיית האדם בטריטוריה שלהם. דבר דומה קורה עם יערות – במדינות חופשיות, אנשים המעוניינים לנצל אתר טבעי בהתאם לצרכיהן, דואגים לשמור עליו ולמצוא דרך להפיק את מבוקשן בהתאמה לו ולא בניגוד לו; להם, כמו לכל הנהנים מטבע, יש ענין לשמור על איכותו: הרי גם אלה המופקדים על הטבע מרוויחים ממנו וגם להם יש אינטרס להפיק ממנו ערכים – ואינטרס זה (מושג הידוע לשמצה בחוגים רבים היום) הוא, למעשה, ההבטחה המעשית הגדולה ביותר לשמירה על אוצרות הטבע, חיים או צומחים כאחד.