דמוקרטיה ודיקטטורה

דמוקרטיה ודיקטטורה

כשאני טוען כי אינני בעד דמוקרטיה שואלים האנשים, כמעט תמיד: "אז אתה בעד דיקטטורה?"

מספר גדול של בני אדם בחברתנו סוברים כי דמוקרטיה ודיקטטורה הן שתי שיטות פוליטיות מנוגדות, המייצגות את האפשרויות הפוליטיות העקריות הניצבות לפני האדם. הדבר איננו נכון. דמוקרטיה ודיקטטורה לא רק שאינן מנוגדות עקרונית אלא שהדמוקרטיה יכולה להיות בנקל גם דיקטטורה. כפי שנראה בהמשך, המאה ה20 זרועה במקרים בהם התפתחה דיקטטורה באמצעות דמוקרטיה.

דמוקרטיה, במקרה הטוב, פירושה שלטון העם או הרוב. מעשית, אומר הדבר כי נציגי העם שולטים בעם. שלטון זה הוא, ככל שלטון, הכתבת תנאים מסויימים, הווה אומר: דיקטטורה (מלשון DICTATE), שהיא הכתבת הוראות של מישהו על אנשים שבשליטתו. חשוב, בהקשר זה, להבין כי לאזרח בדיקטטורה אין הבדל עקרוני באם הוא נשלט על ידי יחיד או קבוצה מתחלפת, בדיוק כפי שאין הבדל עקרוני בין אם הוא נשלט על ידי עריץ נאור או עריץ מפגר. ההתחלפות של קבוצת שלטון או של מצב רוחו של השליט או היציבות של שניהם יכולים, כשלעצמם להיות טובים יותר או רעים יותר אך המצב בכללו הוא רע גמור - כי הוא אומר שהיחיד בחברה זו איננו אדון לגורלו ושחייו מנוהלים מלמעלה שלא על ידו.

זו הסיבה להיזקקות ההתנגדות לדמוקרטיה. דמוקרטיה, נאורה וסובלנית ככל שתהיה בביטוייה החיצוניים, יכולה להיות דיקטטורה באמצעות הליכים חוקיים בגלל שהיא אוצרת את עיקרון השלטון. הדמוקרטיה, המבוססת על העיקרון המרשה שליטה של בני אדם בבני אדם אחרים - ואפילו יהיה זה רוב על מיעוט - מאפשרת דיכוי של מיעוט. אפשרות עקרונית זו, משנפתחה באמצעות החוק, עלולה להתיישם ואין סיבה שלא תתיישם אם החוק רואה אותה כלגיטימית.

במקרים חמורים במיוחד בהסטוריה של הדמוקרטיה המודרנית שימשו ההליכים והמסגרות הדמוקרטיות כמצע נוח לעליית דיקטטורים. נהוג לומר כי הדיקטטורים שניצלו לטובתם את ההליך החוקי "רוקנו את החוק מתכנו" ואין הדבר נכון. הם השתמשו בחוק בקיצוניות שבה לא השתמשו בו קודמיהם - אך הדבר אופשר והורשה מטעם החוק, והסכנה היתה קיימת בחוק ובמערכת החוקים מלכתחילה.

כשמערכת החוק במדינה מאפשרת לשופט לקבוע עונש מאסר שהוא בין חמש לעשר שנים על עבירה מסויימת, הרי העובדה שכל שופטי אותה מדינה נותנים את העונש הקטן של חמש שנים איננה מונעת בעד השופט המחמיר שיבוא אחריהם לתת את העונש החמור ביותר הקבוע בחוק והוא לא "ירוקן את החוק מתכנו" אלא יפעל בהתאמה לו כאשר הוא ממצה את האפשרות שניתנה לו בחוק. כך הוא גם בדמוקרטיה, המאפשרת בחוק שליטה בטווח מסויים, אשר באפשרותה גם לחדור לתוך חיי היחיד בעצמה רבה ולהצר את צעדיו.

שתי טעויות יש לשרש מן התרבות האנושית במערב: א.שדמוקרטיה ודיקטטורה מנוגדות ב.שדמוקרטיה וחופש חופפות.

הבלבול השכיח כל כך בין דמוקרטיה לחופש נובע מכך שהדמוקרטיות הן דבר חדש יחסית והן הופיעו במקביל לתפישות שנתנו ליחיד חופש גדול יותר. בנוסף, רוב הדמוקרטיות אכן מאפשרות חופש יותר משאיפשרו המשטרים הקודמים להם והדבר בא לידי ביטוי בכך שיש למערכות השלטון הדמוקרטיות ענין במה שנאמר על ידי היחידים - ובמיוחד כמסה, כיחידה לאומית, אך עובדת הסכנה היא שהדמוקרטיה פירושה שלטון ושלטון איננו ענין של חופש (ויש לדעת להבחין בין שליטה לבין הנהגה, שכן הנהגה ראויה איננה כפייתית).

פגיעה, ואפילו קטנה ביותר, בחופש של היחיד, אם היא מאושרת על ידי מערכת תחוקתית כלשהי, אומרת כי אין היחיד חפשי לחלוטין בהתאם למערכת זו. אין ספק כי דמוקרטיה שבה אין מתאנים ליחיד על כל צעד ושעל (ארה"ב) טובה לו יותר מכזו שבה יורדים לחייו השכם והערב (ישראל) אך העיקרון הדמוקרטי שמאפשר פגיעה מסויימת בחופש עלול לפתוח את הפתח לעריצות ולהוליד דיקטטורה.

דיקטטורה שנובעת מדמוקרטיה מסוכנת, במובן מסויים, יותר מ"סתם" דיקטטורה מכיוון שהיא יכולה להגן על מעמדה באמצעות הטענה שהיא דמוקרטית ולכן חפשית. אם אדם או קבוצה השיגו שליטה חברתית באמצעים דמוקרטיים, כלומר באמצעות חקיקה שנעשתה על יסוד מסגרת החוק הדמוקרטית, הם יכולים לנופף בעובדה זו בכל פעם שטוענים כנגדם שהם פועלים כנגד החופש. הם יכולים לנצל לטובתם את הטעות השכיחה שלעיל אשר מזהה דמוקרטיה עם חופש ואשר מנגדת דמוקרטיה מדיקטטורה. אך יש לזכור, בהקשר זה, שאין זה משנה אם הם בעד מידה רבה של שליטה או קטנה. בכל מקרה שלטון פירושו אי חופש.

נתונים נוספים