דתות שקר

 

דתות שקר

מבחינה אנושית, צריכות הנצרות, האיסלם ושאר דתות השקר להתחסל ולהיעלם מעל פני האדמה כמו שדתות שהצדיקו קרבנות אדם או קניבליזם נעלמו מן העולם כתופעה פרימיטיבית הכוללת אלימות ופגיעה בזכויות האדם.

מבחינה זו יש הבדל עקרוני בין תפיסה דתית מוטעית לבין פתרונות מוטעים לחשבון אלמנטרי. אף כי שני אלה נעלמו מן העולם, לא היו האחרונים בגדר סכנה כלשהי. הווה אומר: קיומה של הסכמה חברתית לגבי היותה של גישה נתונה מוטעית או שקרית איננה חייבת להתבטא בפעולה פוליטית נגדה. עם זאת, חשוב להבין כי בדיוק כפי שאין יותר בעולם מקום למגיפות מסוכנות, לתפישות מדעיות חסרות-יסוד ולאמונות טפלות, אין מקום לדתות שאינן מבוססות על אמיתות מלאות.

אף כי במוקדם או במאוחר ייעלמו דתות, תנועות פוליטיות וגישות רעיוניות לא שכלתניות וחסרות יסוד במציאות ויישארו זכורות בהסטוריה האנושית כנסיונות לא מוצלחים בדרך אל האמת, כדגמים מיושנים וראשוניים של מכשירים משוכללים שאנו משתמשים בהם היום – כמו שעון חול לעומת שעון יד חדיש, אין משמעות הדבר הצדקה של הוצאה להורג או ציד של מאמיני הדתות הללו, וגם לא איסור על פעולתם הדתית.

אך יש לזכור, בהקשר זה, כי גם חופש ההבעה אינו יכול להיות בלתי מוגבל; הוא מוגבל על ידי העקרון המגביל כל סוג של חופש: זכויות האדם. במדינה צודקת, אדם רשאי לעסוק בכל מה שאיננו מהווה פגיעה בזכויותיו של אדם אחר. בפשטות, אין אדם רשאי לרמות בטענה כי מדובר בחופש הביטוי. כאשר הדבר שלו הוא מטיף ידוע כרמאות לכלל האנושות, אין מטיף כזה יכול להיתפס כמי שמבצע טעות תמימה אלא כמי שדוחף בני אדם, באמצעות הטעייתם, למצב של אומללות וחוסר סיפוק.

זהו קו הגבול. הגבול לחופש הביטוי. הגבול בין הטפה לצדק לבין הטפה לפשע. וקל וחומר כשמדובר במה שמוביל לרצח, כמו הנצרות או האיסלם. הטפה לפשע היא בעצמה פשע – והטפה לרצח היא, לעתים, פשע גדול יותר מהרצח עצמו.

אידיאולוגיה, ארגון או בני אדם יחידים היוזמים מעשי פשע וגורמים להם, הם פושעים חמורים ביחס ישר לרוחניותם, כלומר לאי קרבתם הפיזית למעשי הפשע שהם אחראים להם. זהו, למעשה, מעמדם של הנצרות, האיסלם, הסוציאליזם, הנאציזם, הפשיזם ועוד כיו"ב. כל אלה נהנו במשך זמן קיומם מאשראי שנבע מהאשליה שמדובר ברעיונות חיוביים שמייצרים אושר אנושי ונותנים פתרונות קיום לחברות שסובלות מבעיות קיומיות.

בחברה בריאה אין מאפשרים את קיומם של שקרים מתוחכמים, החל מרמת ידיעתם המופשטת – וכלה בהתגבשותם כשיטות חיים מורכבות, כלומר כשיטות פילוסופיות או דתות. אדם בריא צריך לראות דתות שקר כמקור למחלה ממארת ומגיפה כלל-אנושית. ושוב, על מפתח ההבחנה בין שקר לגיטימי לשקר אסור להיות האיסור על כפיה, על יסוד היותה אסורה גם כשמדובר בהנחלת אמת. איסור שווה מוטל על מורה או על כהן דת לשכנע את תלמידיהם באלימות.

נתונים נוספים