הנצחה פרלמנטרית ועינויי דין

 

הנצחה פרלמנטרית ועינויי דין

הסתירה המובנית בישראל היא ההערצה של ההנהגה את ההמון ואת כוח בחירתו כשזה מגיע לבחירות והזלזול בכוחו השופט של העם כאשר הדבר מגיע להנהלת ענינים מפורטים יותר של חייו. משל אמרת שמהות מסויימת היא חכמה וטיפשה באותו זמן - חכמה דיה בכדי לדעת מי יוכל לנהל את עניניה אך לא חכמה דיה בכדי לבקר אותו.

גם אם נכון הוא שהעם אינו יודע לשפוט ואינו יכול לשפוט את מי שינהל את חייו במשך ארבע שנים - ולגבי פרטי חיים קטנים אולי אין העם מבין ואולי אינו יכול לתת את השיפוט הטוב ביותר - זוהי זכותו. הזכות לשפוט ולהחליט היא גם הזכות לטעות בשפוט. זכות זו איננה ניתנת להעברה ואינה יכולה להיות מועברת מן העם למי ששולט בו. על כן, גם בחירותיו המוטעות של הנתין תהיינה טובות ונכונות יותר מאשר בחירות של מישהו אחר לגביו - כי הן מעוגנות נכון יותר בזכויות.

ואגב בחירה של אחרים: אין אדם אחר יכול לשפוט במקרה קונקרטי של אדם אחד עד תומו ואף במקרה המיוחד של משפט שבו בעניין מסויים מאד יש לפעמים עדויות של נשנים בכדי לחרוץ גורל (לעומת הקלות שבה חורצים בממשל גורלות המונים במחי עט ובחירה של חברי כנסת) הדבר נעשה רק כשיש תקלה גדולה עד כדי כך שמכריחה בני אדם לבוא אל המשפט. זהו מצב נדיר שבמיוחד היום, עם פירסומם של עינויי הדין, מנסים רוב בני האדם להתחמק ממנו במידת האפשר.

נתונים נוספים