מערבון במזרח התיכון

מערבון במזרח התיכון (*)

עם שחר הגיע הניצול האחרון מחוות החלוצים אל פתח העיירה והתמוטט, כשמספר חצים נעוצים בגופו. סגן השריף, שמצא אותו עת סייר על גבול המקום, נשא את הפצוע האנוש למשרד השריף ודאג להעיר את מי שצריך. תוך זמן קצר הגיעו נוספים. ביחד עם הרופא וראש העיר נתאספו רבים מתושבי העיירה כדי לשמוע את המלים האחרונות שבקעו חלושות מפיו של החלוץ הגוסס:

"פראי האדם תקפו אותנו במפתיע באמצע הלילה. אני היחידי שהצליח לברוח. את כל השאר הרגו. מי ששבו מת בעינויים; שמעתי את זעקותיהם במשך כל הלילה. את הנשים אנסו. את גלגלות הילדים המסכנים ניפצו אל הסלעים..."

זעם נורא אחז בתושבים. לרובם היה ברור מה צריך לעשות נגד האינדיאנים הברברים:

"אנו יוצאים לדרך מיד" אמרו "כדי שלא יספיקו להימלט מזירת הפשע."

"רק רגע" אמר השריף. "אתם לא בטוחים מי האשמים."

"מה אתה אומר? נמצא בלי בעיות."

"אבל המת לא הספיק לתת תיאור מדוייק של האשמים במעשה; אין ספק שמי שלא עשה דבר הוא בחזקת חף מפשע."

"אבל אם הוא היה חלק מהכנופיה, אז הוא שותף לפשע!"

"זה לא רק זה" אמר השריף "אנחנו צריכים לחשוב גם על העתיד; במוקדם או במאוחר נצטרך לעשות איתם שלום. אי אפשר לחיות כל הזמן במלחמה"

"אז מה אתה מציע?"

"שנשלח להם משלחת של רצון טוב ונצהיר על כך שאנו מוכנים למו"מ של שלום."

"תגיד, אתה שפוי?"

"כן, בהחלט." התערב כאן ראש העיר: "ויתרה מזו: זה לא נראה לי הגיוני שהם התקיפו אותנו ככה סתם, ללא התגרות. אנחנו אף פעם לא התייחסנו אליהם יפה והם בטח נעלבו. אנחנו יודעים שבעל החווה לא היה כל כך נחמד ויתכן שהרגיז אותם. זה שהוא איננו יכול להעיד על מה שקרה שם זו עובדה מאד מצערת. חוץ מזה, אני מכיר חלק מהאינדיאנים והם דווקא די נחמדים; זו רק שאלה של זמן עד שילמדו את תרבותנו."

"ומה עם הצדק?"

"חבל לתת למושגים ישנים מן העבר להעכיר את הסיכוי ליחסים חדשים וטובים בעתיד."

וכך, עם שחר, יצאה משלחת של רצון טוב מן העיר כדי לפגוש באינדיאנים. חלק מהמשתתפים בה נשאו מתנות כדי להמחיש את רצונם הטוב של תושבי העיירה.

הם מעולם לא שבו.

(*) מי שיש לו ידידים אמריקאים מתבקש לתרגם סיפורון זה לאנגלית ולקרוא להם.

נתונים נוספים