נכות אינטלקטואלית

 

נכות אינטלקטואלית

פעמים רבות יכול אינטלקטואל להיות מי שנפשו נכה הייתה מלהעריך את הנאות החיים ולכן הופך, בפעולתו, את האחרים לנכים כמוהו. טפשות כללית הקובעת מצב זה כחכמה, מנטרלת, בהקשר זה, את חופש הבחירה מבחינה חברתית.

כל אדם יודע, לאחר שנעשה רושם ראשוני - עד כמה קשה לנתק רושם זה בחברה המבוססת על שיפוט לפי סימני עדר ולא על סמך ערכים אובייקטיביים. במצב חברתי כזה יכול אדם למצוא את עצמו כבול לכל ימי חייו לסד תדמית בשל טעות אחת שעשו אי שם בשלב מוקדם של ימי בית הספר שלהם, כשעוד היו צעירים מכדי להבין את ההשלכות ההרסניות של הדבר לעתידם.

תלמידים אשר יותר משהם רוצים לדעת הם פוחדים מתגובת הכיתה על אי ידיעתם - יודעים הם ע"ס נסיונם כי אם לא ידעו כי לחצי סוס חצי אדם קוראים קנטאור - הרי שבמשך כל שנת הלימודים, החל, כמובן, מרגע שזה נודע, ילעגו להם כי לא ידעו - ומתוך ההנחה הפילוסופית השורשית-פסיכולוגית שאדם או שהוא חכם (יודע כל) או שהוא טיפש (אינו יודע) - שתלמידים צעירים אינם מסוגלים לזהות, להעריך ולשפוט - ימשיכו ללעוג הלאה, גם לאחר שישכחו את הענין - עד שפעם ישאל מנהל לחוות דעתו של שמעון על יצחק והלה יגיד "טיפש" בהתבסס על רכילות שמלאה הפסקת בי"ס לפני שנים - מתוך הנחה שאם לא יהיה בידו לומר דבר על אדם ש"למד" אתו - ייחשב הוא עצמו לטיפש.

סוג כזה של הערכות ושיפוט מלא את חברת זמננו ויתכן שהוא האחראי במידה מרובה לצמיחתם של סוגי אישיות מסוימים, כמו אלה השייכים למי שניחן ביכולת תבונית גדולה, אך תנאיה החברתיים של החברה שבה הוא חי הרגילו אותו להפעילה בהקשר חברתי-פוליטי ולנצלה למטרת שליטה באנשים במקום להתמודד באמצעותה עם אתגרי המציאות, המימד שבו, מהחינה טבעית, מתאים לה יותר לפעול.

זהו כור מחצבתו של האינטלקטואל בן זמננו, אשר כוחותיו מנוצלים, פעמים רבות מבלי שהוא עצמו יודע על כך, על ידי מי שענינו שליטה בבני האדם ודיכויים. אלא שזה אינו שולט באינטלקטואל בצורה ישירה אלא באמצעות קרינה תרבותית הפועלת על ידי חכמה שבה מכירים האחראים על החכמה באותה חברה. מזה כמה מאות שנים, שולטים בתחום הרוח בחברה בעלי תבונה שכוחם מנוצל בהתאם לגישות השליטה הפוליטית.

במקום ובזמן שבהם נאבקו אנשים לפתור את הבעיות המלאכותיות שנוצרו על ידי עריצים בורים ואיימו על החופש הפוליטי, הנציחו האינטלקטואלים השולטים את הבעיות האלה כעובדות מטפיסיות ודרשו, מאותה נקודה, לקבלן ללא ויכוח או שאלה.

בשל אי ההסכמה האוטומטית של בני האדם הפשוטים לשליטת אנשי הרוח, האינטלקטואלים שונאים באופן מסורתי את ההמון ואת מה שפופולרי, שהם מכנים "המוני" כדי לומר עליו שרמתו נמוכה. במיוחד באירופה, דאג האינטלקטואל לנכס לעצמו תפישת עליונות בלתי מבוססת, הניכרת עד היום בגישת מנהיגי השמאל, המניחים שהם צודקים גם מבלי להיזדקק לתימוכין עובדתיים כלשהם. הם שומרים על המונופולין שלהם באמצעות טרור שאינו מאפשר אף קיום שרידותי לכל המערער עליו. כך, למעשה, הופך זה שמוגבל מבחינה תבונית, למי שקובע מדדי-ערך רוחניים. הדוגמה העדכנית לכך היא המוסדות האקדמיים בחברת זמננו, התומכים רוחנית בבוזזים אלימים.

"ההצגה חייבת להימשך" היא אמרה נפוצה, המייצגת את העובדה שהחיים הם מצב של תנועה ואין אפשרות "לעצור את העולם" כי "מישהו רוצה לרדת" – אך אינטלקטואלים מודרניים יחזרו תמיד אחורה בזמן מתוך נסיון לעצרו - ומבלי להבין כי מחוץ לבנייה קיים רק הרס במונחי חיים ושום דבר - אדם, בעל חיים או כל מכונה או מבנה מעשה ידי אדם - אינו מתקיים מעצמו וללא צורך באחזקה מתוכננת וקבועה. למעשה, ככל שעדין המנגנון, גדל הצורך בשימון ואחזקה שלו - אדם אינו פירמידה מצרית גסה השומר, פחות או יותר, על צורתו אלפי שנים לפני שהוא נשחק לגמרי.

נתונים נוספים