על עזרה לזולת
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1863
על עזרה לזולת
"היתה לכך תועלת כמו לזרוק לאדם טובע את שני קצותיו של החבל"
(ארתור ביר)
לעתים, דוקא כשאדם אינו עוזר למישהו אחר, הוא עושה זאת מתוך התחשבות בו - ולעתים קרובות מסתבר כי בכך שלא נתן לו עזרה מקומית, סייע לו, למעשה, מאד. איש לא יערער על נחיצותה של עזרה מיידית במצב חירום, שהוא מצב שבו אין פנאי לבירורים מפליגים והסיטואציה קוראת לפעולת בזק - אך מעבר לעזרה של הרגע המיידי, מוטלת על המעורבים - העוזר והנעזר כאחד - משימת המחשבה; על המחשבה לברר איך ניתן לקדם את עניני המעורבים בצורה הטובה ביותר וזוהי, ללא ספק, משימתו של מדע שלם.
חברת הסעד המודרנית מבוססת על רעיון הסיוע כפעילות מתמדת וראשית של החברה, אלא שלא רק שהיא איננה מצליחה לפתור את בעיותיהם של הנזקקים באופן מלא - היא עוד מעצימה בעיות אלה ומנציחה אותן; הראייה לכך היא עובדת קיומם של דור שני ושלישי של "נצרכי" סעד במדינות שבהן אין שום הצדקה אובייקטיבית לעוני חמרי. עובדה כזו מעידה על קיומו של עוני רוחני, שהוא מצב של מחסור ביכולת או ברצון מצידו של היחיד לסייע בפתרון בעיותיו האישיות בתחום החמרי. מצב זה, שבו אדם שיש בידו חכה, אינו מוכן להשקיע את הזמן הדרוש כדי לצפות לדג, ומצפה מאחרים שיגישו לו את הדג מבושל ומתובל ואח"כ אף ישטפו את צלחתו, הוא המצב של העוני הגרוע ביותר: לא תלות חמרית, אלא תלות רוחנית. מה שמביא בני אדם למצב זה הוא טיפול קלוקל באמצעות עזרה לא מבוקרת.
עזרה לא מבוקרת היא עזרה עיוורת הניתנת על יסוד רגשי (בד"כ רחמים) מבלי לבדוק את ההקשר שבו היא נעשית. למותר לציין כי אם בכל תחום אחר היה מישהו מבצע פעולה מבלי לבדוק את הקשרה המעשי, כלומר במה היא כרוכה ו/או או מה השלכותיה - הוא היה נתפש כבלתי מקצועי, כבלתי רציונלי ומפוטר לאלתר על ידי מנהל המכרז, יהיה אשר יהיה. לעומת זאת, כשמדובר ב"עזרה לנצרכים", משביתים רבים את השכל ומוציאים אותו לחופשה כאילו מדובר בצו אלוה ממעל, וזאת אך ורק מחמת החשש שמא ייחשבו על ידי מישהו שהם מתנערים מאחריות או שהם אינם חפצים לסייע. חשש זה גורם לבני אדם להזיק במקום להועיל: כך צומח סרטן העזרה הבלתי מבוקרת וקוטל תאים בריאים על חשבון פתרון זמני ומקומי של בעייתם של תאים חולים.
מתן עזרה לא מבוקרת משול לפעולתו של רופא, אשר כדי לפתור בהווה את בעיית כאביו של פצוע מסמם אותו במידה כה חזקה, שזה יאבד את ההכרה ואז לא יתאפשר לבדוק מה מקור כאביו. בכך תשבית פעולתו של הרופא כל אפשרות לפתור את הבעיה בצורה יסודית. במקרה של מדינת הסעד, הופך חולה זה, בגלל פעולתו הלא מבוקרת של הרופא, למכור לסמים קשים למשך כל ימי חייו… דבר זה קורה תדיר כשמספקים לאדם צרכים חמריים מעבר למה שהוא זקוק להם באמת, ועושים את הדבר בהקשר שהוא לא מוסרי בשתי רמות: א. מעניקים לו את הסיוע כמתנה והופכים אותו לאסיר תודה, כלומר לתלוי מוסרית במערכת שנתנה לו. ב. בכך ששיטת מדינת הסעד מבוססת על הענקת דבר שנלקח בכפיה באמצעות חוק לא מוסרי, הופך הנזקק לשותף לפשע לכל ימי חייו כי הוא מחוייב לאשר, מבחינה מוסרית, את המערכת שסייעה לו. בכך הופכת השיטה את עובדת הסיוע להטלת מחוייבות ואת מקבל הסיוע לאסיר הכבול על ידי מחוייבותו המוסרית לשלטון ש"העניק לו". כך, יצר פתרון הבעיה הזמנית בחומר בעיה לכל החיים ברוח.
בימינו, בא לידי ביטוי עקרון הסיוע המודרני בין אומות ובתוכן; מדינת הסעד המודרני, שהיא הממסד הפוליטי הבינלאומי של העזרה "ללא תנאי" מייצרת היום עניי רוח - אנשים שעניים בא לידי ביטוי באבדן הכבוד העצמי שלהם, ומתוך כך הכוח לפעולה. זהו דבר ששום עושר חמרי לא יכול לתקן. לכך הכוונה באותו פתגם עתיק וחכם עד מאד האומר: "כשאתה נותן דג אתה משביעני ליום, אך כשאתה נותן לי חכה, אתה מאכילני לכל החיים. לכך יש להוסיף כי כשאתה נותן לאדם חכה אתה מכבד אותו כאדם כי אתה מאשר את יכלתו לתמוך בעצמו.
נתאר לעצמנו, לעומת זאת, שאנו מעוניינים לסייע לאדם חולה. הדבר הטוב, המוסרי ביותר והמעשי ביותר לעשות הוא לתת לו הלואה כדי שירפא את עצמו. בצורה כזו מוטלת על היחיד האחריות להבראת עצמו והוא יוכל להשיב לעצמו את בריאותו ואת מעמדו העצמאי ברמה הפיזית וברמה הנפשית גם יחד. כך נשמר כבודו של האדם והמכשלה תוקנה באופן מושלם בחומר וגם ברוח. שלמותו של פתרון כזה נעוצה בעובדה שהיא משתמשת בשאיפתו האנוכית של היחיד להבריא את עצמו ולהביא את עצמו למצב של יציבות, כדי שיוכל להמשיך בחייו. מוסריותו של הפתרון מבוססת על ההתאמה בין ענינו של זה החפץ לסייע לבין ענינו של היחיד המבקש להועיל לעצמו. כך, מולידה ההרמוניה המוסרית את הפתרון המעשי.
פעמים רבות יסרבו הטובים שבבני האדם להצעת עזרה כי הם בעלי כבוד עצמי והם חוששים לאבד נכס יקר זה על ידי השתעבדות; אנשים אלה אינם מוכנים שיסייעו להם כפי שמסייעת מדינת הסעד, כי הם יודעים ש"אין דבר כמו ארוחת חינם" ושאם לא יתבקשו לשלם בחומר עבור ארוחתם, הם יצטרכו לעשות זאת בצורה אחרת. אינטואיטיבית, יודע הנעזר כי אם לא יוכל להחזיר מה שקיבל הוא יהיה חייב לנצח. נכונה היא גם העובדה שלעתים רחוקות יודעים בני אדם לעזור בלי להשפיל - ואלה שיודעים זאת בצורה הפחותה ביותר הם אלה הנותנים מה שלא עמלו עליו. נותנים אלה, הנדיבים ברכושם של אחרים, אינם מכירים את הקשר שבין כסף ועבודה ועל-כן הם ממשיכים לתבוע מדור לדור את שכר פעולתם מתחת לסיסמה הנודעת "אחרי כל מה שעשינו בשבילך…". כך, מה שמופיע בתחילה כעזרה "ללא תנאי", המבוססת על מה שמוצהר כאהבה "ללא תנאי", הופך לעול מתמיד המסוגל להפוך את מי שהיה פעם נזקק בחומר לעבד ברוח. העזרה הלא מבוקרת אשר אומרת בשלב הראשון בלחש כי אין היחיד הנזקק יכול לתמוך בעצמו, משכנעת אותו, בסופו של דבר, כי זה נכון.
בהקשר חברתי, שבו הכל "מתחשבים", אך העזרה ההדדית נושאת אופי של הקרבה בשל בעיות של מטפיסיקה חברתית, זה שאינו עוזר הוא, לעתים, הגיבור האמיתי ומצבו החברתי בסיטואציה כזו קשה הרבה יותר מזה של חברו ה"עוזר". בהקשר כזה דוקא אדם שאינו מסייע באופן עיוור ובלתי-מבוקר הוא המהוה דוגמה נכונה ונותן חומר למחשבה שיכולה להניע את החברה לכיוון הנכון - כיוון של עזרה נכונה.
אינך עוזר למישהו אם בעזרתך אתה מטפח רק את המעטפת החיצונית שלו. כאמור לעיל, רוב מה שקוראים היום עזרה הוא טיפוח הענין החמרי של הנזקק בתירוץ של מצבי חירום. דבר זה מאפשר לפועל להיות עצל ולהרוויח הרבה על פעולה נטולת מאמץ רוחני; בהקשר זה המאמץ הוא אתי יותר מאשר אינטלקטואלי. על היחיד לקחת את האחריות על ההחלטה למי לעזור, באילו תנאים ובמה. זו תהיה פעולה טפשית ודוגמטית לתת, עפ"י הדלות החמרית הפרולטארית שצויירה על ידי המרכסיזם של המאה ה19 קורת גג, מכונת כביסה וטלויזיה ל"פרולטריון" של המאה ה20. פעולה מסוג זה יכולה להיות גורם משחית לא פחות מלשחד פוליטיקאי וכל אדם יכול לראות את הדמיון בין השניים אם העזרה נעשית ברמה חמרית בלבד.
כל עוול ממין זה מוכפל אם מדובר בסוג עזרה שהוא במפגיע עזרה לא מוסרית. עזרה לא מוסרית היא הגשת עזרה לא נכונה לאנשים הלא-נכונים - ובמיוחד אם היא נעשית על חשבון זכויותיהם של אנשים אחרים, חפים מפשע, שחטאם היחידי הוא שהם משלמי מסים במדינות בוזזות.