ערך תחושת הנצחון
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1108
ערך תחושת הנצחון
אחת התרומות הגדולות שתורם הספורט לאדם מבחינת ההמחשה הערכית שלו ברמה חוייתית היא תחושת הנצחון. דבר זה מסביר גם מדוע יש לספורט אהדה כה גדולה בחברה. פסיכולוגית, יש לכל אדם צורך לדעת שבמצבי עימות יש הכרעה, יש נצחון, ואין בנמצא מצב כללי של השהייה ושל אי בטחון ואי ידיעה.
אם נתאר לעצמנו מצב שבו יש ליגה ארוכה שבה אין נצחונות פנימיים וגם לא נצחון בסיום, אנשים לא יוכלו להחזיק מעמד עם עיקרון כזה. זהו סמל לחיים ולצורך החיים בנצחונות קטנים שמצטברים לנצחון גדול, כאשר היחס בין הצדק, הידע והנסיון של הנצחון הקטן הוא גם היחס לגדול. זהו גם סמל לחיים מוסריים, כאשר התנועה של נצחונות וכשלונות מכוונות את האדם לנצחון גדול על יסוד של ניסוי וטעייה.
הנצחון, כמושג, מבוסס על הרעיון של "נצח" ומהווה תחושת טעימה שלו. האדם מעוניין בידיעה על מוחלטות, אשר איננה מתערערת. הארעיות ואי הקביעות הן ההיפך מנצחון תרתי משמע; זהו נצחון אי הנצחון, נצחון עיקרון אי הנצחון, הכשלון התמידי והאלהתו. חשיבותה של הקביעות מומחשת על ידי העובדה שחובבי ספורט מושבעים זוכרים שמות של אישים ומשחקים שהתרחשו שנים רבות לאחר מכן, גם כשאין לדברים שום משמעות מעשית.
יש מן האבסורד בכך שדווקא אנשי התקשורת הספורטיבית ניחנים בזכרון חזק יותר מהעוסקים בפרטי הפוליטיקה. העיתונאי של היום יכול לכתוב הכל כי לדעתו העיתון סובל הכל והכל סערה בכוס מים כי אין משעמם מ"עיתון דאשתקד". אם אנו רואים שחלק ממשימתנו התרבותית הוא לייצב יותר את המערכת העיתונאית כמערכת שמוסרת לעצמה במיוחד דין וחשבון על מעשיה ודבריה, עלינו לראות את עולם הספורט כהשראה לכך.
התופעה שלפיה עיתונאי, כמו פוליטיקאי, יודע שעיתון של היום איננו נחשב מחר, כפי שהבטחה של אתמול איננה נחשבת היום, על יסוד העיקרון שהסוסים שברחו מן האורווה הבוערת מוחקים את הטעם שבסגירתה לאחר מכן" מגונה ביותר מבחינה חברתית – אך אין למוצאה בעולם חובבי הספורט, המוקירים את השער שהבקיע ספורטאי מסוים אף שנים רבות לאחר מותו. ואולי יש בכך משום הסבר מה להיותם של אירועים המתרחשים במשחקים אולימפיים או בינלאומיים מקור משיכה לאומי חזק כל כך עבור רבים כל כך, כמו השתתפותו של האצן אוונס במשחקי ברלין 36.