שונות וניגודים תחת התקפה

 

שונות וניגודים תחת התקפה

אחד הדברים המסוכנים ביותר בהתקפה משולבת האיסטרטגיה של הפמיניזם וההומוסכסואליזם על טבע הגבריות והנשיות בפרט ועל השונות המינית בכלל הוא הניתוק של שלשלת חיונית בטבע בכלל ובטבע האדם בפרט: חוליית ההמחשה הערכית אשר עבור כל מין מתגלמת במינו המנוגד/משלים, שהוא, עבור הגבר: האשה - ועבור האשה, הגבר.

הנסיון לטשטש את הגבולות והזהויות הברורים המפרידים בטבע בין המינים פירושו נסיון נוסף לעצור ולבלום את התנועה הטבעית בעולמנו, לעצור את התפשטות החיים ביסודה, בצורה המינית. מכיוון שהמין מבוסס על משיכה ההדדית ואהבה ואלה הם ביטויים של ידיעה, כרוכה ההתפתחות של כל מין בכלל, ושל האדם בפרט, בהולדה המבוססת על הזיהויים הללו.

ניתן להשוות את ההתפתחות של הגזע למערכת כלכלית המבוססת על כך שיצרנים מחפשים את היצרנים שמייצרים מוצרים שהם עצמם אינם מייצרים בכדי שיוכלו להציע להם את מרכולתם ולהרוויח על ידי זה כוח ייצור נוסף וממילא להעשיר את עצמם ואת העולם במוצרים נוספים, דבר שיתבטא בהגדלת העושר הכללי. נוכל, על יסוד הדוגמה הזו, לראות, כי התחברות זיווגים על יסוד שונויות היא עיקרון בעל מעמד מטפיסי, כלומר: שדרכו של העולם הטבעי לגדול היא על ידי התחברות יסודית בין מהויות שונות המחליפות ערכים. בהקשר זה מעניין לציין כי, גם לפי תפישת היהדות, הנקביות והזכריות הם המצבים העקרוניים של ההחלפה והדבר מתאים למה שקורה במציאות.

יישום העיקרון של זכריות ונקביות במציאות ברמה החומרית יוצר ביטוי של תפישה סטאטית שאיננה מתאימה לרוב המקרים ונגדה יוצאים הכוחות החברתיים-תרבותיים שלעיל, המתנגדים לכך שהנשים, למשל, תתפקדנה כנשים, באמצעות התנגדותם הקולנית לרעיון שקיימים ברוח האדם מאפיינים נשיים או זכריים. הכוחות הרעיוניים התומכים בשוויון בין המינים שוללים את הרעיון שהמבנה הגופני השונה מתאים לצרכים רוחניים מקבילים, כמו, למשל, הרצון ללדת ילדים אצל אשה. מכיוון שבמציאות זה באמת לא הכרחי ואפילו מוצא מהקשרו לנהוג באשה כבנקבה בכל תחום - וקל וחומר בתחום שבו תפקודה זכרי - האשמה נופלת על הגישה המעוותת הרואה את הטבע כחמרי-סטאטי.

במקום להתקיף גישה זו, מתקיפות האידיאולוגיות שלעיל דווקא את העובדה שהשונויות משחקות תפקיד מכריע במציאות ומנסות להשוות בין שונים. זוהי, כמובן, וריאציה על רעיון ההשוואה החברתי כלכלי וענין לא מעשי, לא מוסרי ומסוכן לעצמו כפי שהוכיחו כל

הנסיונות להשוואה עד היום.

שתי אסכולות אידיאולוגיות לגבי יחסי אדם וטבע הן ניגוד והרמוניה. ההרמוניה מבוססת על שונות ותחום מוסיקלי שלם מבוסס על צורת ההרמוניה המתקבלת מניגודיות פעילה, הרמוניה שבלעדי הניגודיות הייתה חסרת משמעות. בנוסף לניגוד והרמוניה יש אפשרות נוספת: מלחמה. מלחמה צודקת היא הדרך הנכונה להגיע לשלום. היא מכילה בתוכה את הרעיון שדברים שונים עוברים תהליך חיבור (הלחמה) המביא אותם להתקיים יחדיו על יסוד היבטים משותפים. בהקשר זה חשוב לזכור כי אי קיומו של היבט משותף אינו שום צורה של עימות - גם לא מלחמה - וכי מזה נובע שמלחמה היא הדרך לאיחוד מכיוון שהיא כבר אומרת שיש הסכמה מסוימת בין הצדדים.

נתונים נוספים