עינויי הרוח

 

עינויי הרוח

לעתים מזומנות נתקלים אנו בבני אדם שאינם מודעים כלל לעובדה שהחיים בחברת זמננו אינם מכילים את התנאי היסודי הנדרש ליצור האנושי – החירות. דבר זה מתבטא בעיקר בכך שהם אינם סובלים, וזה נגרם ישירות מכך שאדם אינו יכול לסבול מהיעדרו של מה שמעולם לא היה ברשותו. אם נולד האדם בין חומות של כלא, אין הוא יודע את טעם החירות כי זו לא נלקחה ממנו...

יש סוגי כאב או סבל שניתן להתרגל אליהם. דוגמה לסוג כזה של כאב הוא כאב עקיצתן של דבורים אשר מגדלי דבורים מגיעים למצב שבו אין הם חשים בו יותר לאחר זמן מה. עם זאת, יש שאלה לגבי המידה שבה יכול אדם להתאים את עצמו לסבל בשל הרגל.

תאר לך, למשל, חברה שבה העינויים הופכים לשגורים עד כדי כך שזה שחש אותם איננו יכול להסביר מה עובר עליו לאלה שאיבדו צלם אנוש. נשמע דמיוני, נכון? אך זהו מה שקורה בחברתנו בתחום עינויי הרוח; אלה אינם אומרים דבר למי שאין בו יותר רוח, וקל וחומר רוח אנושית.

לעתים מפתיעה אותנו השלווה שבה מקבלים אנשים את המחוייבויות שמטיל עליהם ממשל עריץ, ומתנהגים כאילו חייהם טבעיים לגמרי. הסוד הוא שהחובה להיכנע לשגיונות אנשי הממשל, אשר מענה רבים מבני חברתנו מדי שעה ויום, אינו קיים לגבי מי שרואה את אלה בשויון נפש, כאילו מדובר במהלכים טבעיים של מציאות הכרחית.

דבר זה נובע ישירות מכך שבן העולם בימינו סובל מתסמונת שמשמעותה המעשית היא שאין הוא ממצה את יכולותיו בתחומים רבים ולפיכך הוא התרגל למצב שבו הוא חי כאילו הוא מקבל את כל הסיפוקים שחייו דורשים אף כי הם אינם. אדם במצב כזה מבלה את חייו כאשר הם חסרים יסודות אנושיים חיוניים, אך הוא נמצא במצב של עיוור שמעולם לא שמע על ראיה – הוא איננו יודע על קיומה של אלטרנטיבה למצבו.

מי שאיבד את הוויית רוח או מעולם לא התנסה בתענוגות רוח מסויימים איננו מסוגל לאתר אותם רו לשחזר אותם, כי אם אין לך את רוח האדם אין לך את המכשיר שבאמצעותו ניתן לאתר אותה. כמו אותו עיוור מלידה, אשר אפילו הוריו אינם מסוגלים להסביר לו את מה שאיבד, כך אין המענה חסר הרוח בחברה המענה את בניה, מסוגל להבין על מה מדבר המעונה הסובל מכובד ידו של השלטון. לעתים הוא עלול אף לראות את אחיו זה כמי שנטרפה עליו דעתו...

נתונים נוספים