אולימפיאדה

אולימפיאדה

כשהתחילה האולימפיאדה ביוון העתיקה, היא היתה אירוע שבה הציגו בני אדם זה לפני זה את מיטב הישגיהם היחידאיים. הישגים אלה לא היו מוגבלים, כבימינו, לתחום הגוף: שירה ומחזאות הוצגה לצד תחרויות גופניות, כהבעת תפישת אנושיות שלמה שבה מאוחדים גוף ורוח.

בימינו, על אף שטכסי הפתיחה והסיום של המשחקים האולימפיים מכילים תצוגות מרהיבות של כשרונות בתחום הכוריאוגרפיה והמוסיקה, האולימפיאדה היא מופע טהור של יכולת גופנית; הרוח מוצאת את מקומה – אם בכלל – כמשרתת של מבצעי הגוף: מדברים על תכונות התודעה והפסיכולוגיה שלהם נדרשים הספורטאים כדי להגיע להישגיהם, אך ההישגים האנושיים המתבקשים הם כולם גופניים ומתבצעים בתחום החומר. (חובת היושר, בהקשר זה, היא לציין כי בשנים האחרונות חודרת אמנות לתחומי פעילות הגוף (כמו התעמלות ושחיה אמנותיים), דבר שמהווה עידוד לעתיד ההתפתחות ואמירה לגבי תשוקותיה היסודיות של הרוח האנושית.)

פילוסופית, או ליתר דיוק אפיסטמולוגית, מדובר בפעילות שניתנת לצפיה במלואה על ידי החושים. בתרבות זמננו, שבה האולימפיאדה היא האירוע המוסכם על כלל האומות, משמעות הדבר היא נצחון החומר במערכה הרעיונית הכלל-עולמית לגבי ההישגיות האנושית. האדם, אומרת הגישה המנצחת, הוא גוף – והישגיו הגדולים הם גופניים. זהו, למעשה, נצחון החייתיות: בני האדם המעורבים באולימפיאדה מציגים את יכולתם לרוץ, לקפוץ ולשחות – ואגב, הרבה פחות טוב מחלק גדול מבעלי החיים בטבע.

אך מכיוון שהרוח האנושית קיימת כעובדת מציאות שלא ניתן לסתרה עד אינסוף, היא באה לידי ביטוי בכל היבט שניתן לראותה בו. למעשה, מכיוון שגם בטבע הגוף הוא אמצעי ובעולם האנושי הוא משמש רבות, מבחינה רוחנית, כסמל לרוח האדם, יש רבים הרואים בעצם הפעילות הגופנית האולימפית ביטוי להישגיה של רוח האדם. הדבר בא גם לידי ביטוי בלאומיות, עד כמה שזו מודגשת באמצעות נציגי הלאומים השונים המשתתפים בתחרויות.

אך מה שמביא אולי יותר מכל להתבלטות המתמדת של הרוח הוא השוקת השבורה של ההישגים הגופניים. אלה באים לידי ביטוי בעצם העובדה שיש לגוף האדם מגבלות פיסיות אשר טמונות במה שהוענק לאדם על ידי הטבע. בהקשר זה, אין הגוף מסוגל לייצר הישגים עד אינסוף וההישגים החדשים אינם יכולים להתבטא אלא בדקויות אשר עין האדם כבר אינה מסוגלת לתפוס באופן טבעי. הדבר כופה על התחרויות להיראות כאילו אין הבדל אמיתי בין המתחרים, אשר הגיעו לקצה היכולת האנושי – ומתרחשים באופן קבוע מצבים שבהם לעתים מוכרע כבודה של אומה בת עשרות מליוני בני אדם בשל תוצאה של מאית השניה, כזו שהעין האנושית אינה מסוגלת להבחין בה ללא מכשירים עדינים של צילום.

מנקודת מבט של השכל הישר כל הבדל של שברירי שניות בין הישגיהם של רצים או קופצים אינו אלא ביטוי של תפיסה דוגמטית שאין לה משמעות אמיתית במונחים של הישגי אדם. סוג זה של תחרות מבטל, למעשה, את עצמו ומכריז כי הגיע לגבול היכולת הגופנית האנושית. הגיע הזמן, אומר קול השכל, לשוב אל היכולות האמיתיות של האדם: אלה של רוח האדם.

/* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin-top:0in; mso-para-margin-right:0in; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0in; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-theme-font:minor-fareast; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin;}

נתונים נוספים