בוגדנות ממלכתית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 903
בוגדנות ממלכתית
מדינת ישראל הסוציאליסטית איננה, לא היתה ולא תהיה מדינת יהודים. אחת מהסיבות היא בוגדנותה המתמדת, אשר כבר מימיה הראשונים היתה לחלק מהשיטה השלטת בה, אשר כל ממשלותיה שיתפו עימה פעולה. בוגדנותה של המדינה, שהועתקה מהעריצויות הסוציאליסטיות של אירופה, היא נגזרת של מקיאווליזם קומוניסטי-פשיסטי שפשה בתפיסה הפוליטית של מקימיה הלא-לגיטימיים, בבתי האולפנה המהפכניים שלהם בתחילת המאה ה20, זמן רב לפני שיישמו את אומנותם המפלצתית בתפישת השלטון המקומי.
לבוגדנות של השיטה שכבות ודרגות עומק רבות: הראשונה שבהן היא בגידה בעצם מושג המדינה: מושג המדינה מייצג מסגרת של נאמנות, חברה אנושית שחבריה מתארגנים לצורך שיתוף פעולה, תוך כדי שמירה על אינטרסים משותפים. מסגרת מדינה ראויה, מבחינה מוסרית, היא כזו שחבריה כלולים בה מרצון – ומתוך מודעות לתכלית הכללית המוגדרת על דגלה, כלומר לחוק כללי השולט בה.
לא רק שמדינת ישראל נכפתה הר כגיגית על אזרחיה, ולא רק שהיא לא קיימה מעולם – על אף שממשלתה הראשונה התחייבה לכך - בירור מעמיק, שבסופו הסכמה, על אופי עקרונות היסוד של חוקיה, חוקים אלה אינם אלא גיבוב של הצטברות החוק הקודם לקיומה של המדינה – והם נוספים ונחקקים עד היום על ידי הרשות המחוקקת ללא חוקה, ללא שום קו מנחה רעיוני כללי או שיטת הגבלת חקיקה.
התוצאה היא מערכת חוקים מפלצתית בלתי מוגבלת הנמצאת כל העת בצמיחה, הגדלה במקביל לפרקטיקה של יישום חוקים, כשאין מאחוריהם הסכמה אזרחית כוללת אלא הסכמים רעועים שנקבעו בעצה אחת בין המחוקקים לרשויות השלטון, וחלק גדול מהם אחראי לעוולות רבות המבוצעות על ידי הממשל נגד האזרחים.
בשורה התחתונה, האזרח בישראל מוצא את עצמו מחויב לתמוך בממשל, אך זה אינו פועל כאילו הוא מחויב לספק לאזרח ערכים כלשהם, על אף היניקה העצומה שלו ממשאביו של האזרח, שעליה הוא מתבסס. הדבר בא לידי ביטוי בשורה ארוכה של מצבי ואירועי בגידה, המבוצעים על ידי הממשל כלפי אזרחיו, החל מבגידה קבועה בעצם אי שמירת זכויותיו של האזרח על ידי החוק, וכלה באירועים שבהם נמנע הממשל מלשלם כראוי לשליחים שפעלו בשירותו ואף הגיע למצבים של הפקרת לוחמים וסייענים נאמנים לידי האויב.
קשה לעשות השוואה בין חומרתן של בגידות, אבל אין ספק שמקום של חרפה גדולה שמור ביניהן לבגידה שבגדה מדינת ישראל ברון ארד. בגידה זו הגיעה לשיאה כאשר נפטרה אמו של הנווט השבוי, מבלי שזכתה לראות את בנה – או לדעת מה עלה בגורלו. פרשת רון ארד ראוי שתהווה לכולנו סמל לבוגדנותה של מפלצת מדינית צינית שבזזה לא רק את תומתנו, אמונתנו ורכושנו, אלא גם את ההילה שלה היא אינה ראויה בהתעטפה באדרת השם המחייב "ישראל".
ההתיימרות לייצג את היהדות באה לידי ביטוי בהתכסות בשם שהוא גם תואר "ישראל", אך שם זה הוא בעל משמעות מחייבת: מי שאינו יכול לשרות עם סורים, ערבים ופרחחי חיזבללה, אינו יכול לשרות עם אלים – ואין סיכוי למי שאינו מסוגל לעמוד בהתחייבויותיו לקיים את המחויבויות המשתמעות משם התואר הנאצל הזה. על מדינת ישראל לשים את השם שלקחה לה שלא בצדק במעטפה ולהחזיר אותו לעם ישראל.