בין סטודנטים לתלמידי חכמים
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 911
בין סטודנטים לתלמידי חכמים
ההבדל בין סטודנטים לתלמידי חכמים הוא שהסטודנטים של היום מייצגים את פוטנציאל הברבריות הגדול ביותר המאיים על התרבות האנושית. תלמידי חכמים – את תקוות האנושות לשלטון השכל, הטוב והצדק. אך לא כך רואה אותם הציבור – ולא במקרה.
מזה עשרות שנים – במיוחד מאז שנות ה60 של המאה שעברה – יש למושג "סטודנטים" בתודעת הציבור ערך מוסף, שניתן להגדירו כ"אלימות לגיטימית".
זוהי צורת האלימות המסוכנת ביותר, שכן היא מקבלת גיבוי חברתי מן הממסד ולכן מאפשרת בניית תשתית לכל צורות האלימות האפשריות בתנאי דה-לוכס של חממה במימון וסבסוד הציבור. יצויין כי האדם הפשוט שמח לממן את מה שנראה לו כביטוי של קדמה, חופש וחלוציות אוונגרדית; הוא איננו יודע כי מרמים אותו וכי הסטודנטים שהוא מממן בכספו הם, במקרה הטוב, ניאדרטלים מבחינת רמת השכלתם והבנתם ולכן כאלה שאינם מבינים את ההבדל שבין לימוד חפשי להרמת יד ובמקרה הרע יזמים של אלימות פעילה במסגרת שיטות שנוסדו על ידי שילוב של הדוגמה הנוצרית עם השיטה המרכסיסטית במטרה המשותפת להדביר את החברה שמטרתו הדברת השכל הישר.
כמו מפגיני ההסתדרות, אנשים המשתתפים בהפגנות סטודנטים, המתכסים בדרך כלל בכינוי הקולקטיבי "צעירים", מחזיקים בידם את הרשות לגרום לנזקים גדולים לרכוש – ובמיוחד לרכוש פרטי – מתוך ההנחה המטורפת שהאלימות שבה הם נוקטים היא ביטוי לגיטימי של אידיאולוגיה.
במדינות העולם החופשי – וישראל כלולה בהן, הנחה זו זוכה לכבוד מצד השלטונות וה"אידיאולוגיה" של ה"צעירים" האלימים האלה מקבלת יחס סלחני מצדם – יחס הנובע, בין היתר, מכך שבראש השלטון נמצאים ה"סטודנטים" מן הדור הקודם אשר, כפי שהשכל הישר יכול היה לצפות, לא התקדמו אפילו צעד אחד מבחינה שכלית.
במדינת ישראל בולט יחס ה"איפה ואיפה" שנוקטת החברה מבחינת ההבדל בין היחס שהיא נותנת לאלה לבין היחס שהיא נותנת לתלמידי ישיבות. לא רק שהמוסדות של אלה האחרונים סובלים מתקצוב נמוך ביותר יחסית לראשונים, הם גם זוכים להתייחסות שלילית מן הציבור הרחב, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתקשורת וביחס השלטונות כלפיהם, אם הם יוצאים אל הרחוב לבטא את דעתם. דבר זה בא לידי ביטוי באלימות משטרתית, במאסרים, בתביעות ובעונשים גדולים.
יחס לא-שויוני זה משקף התייחסות חברתית יסודית אל שני המגזרים שבהם מדובר: בזמן שהסטודנטים ו/או ה"צעירים" המפגינים למען שיפור תנאים סוציאליים זוכים להערכה וללגיטימציה, נתפשים כל הקשורים לעולם הדתי – ובמיוחד, כפי שזה אפייני לישראל, לעולם הישיבות – כראויים לזלזול ולבוז. ביסודו של דבר, נובע יחס לא-שווה זה מהאידיאולוגיה הסוציאליסטית, אשר פועלת, במקביל לקבלת בן הממסד הממלכתי בחיוב, להוקעת הממסד הדתי כמבטא דרך שגויה רעיונית ולקויה פוליטית. ברוח זו, תלמיד הישיבה, אף אם אובייקטיבית הוא תלמיד חכם והידע שבידו עולה על הסטודנט, נתפש על ידי הציבור לא רק כלא-משכיל – אלא גם כמי שמאיים על המשטר.