האשמות חסרות בסיס

 

האשמות חסרות בסיס

אחת מההאשמות הקבועות שיש לפוליטיקה הממסדית נגד המגזר החרדי נוגעת ל"השתמטותו" משירות בצבא. למעשה, זוהי ההזדמנות של החרדים לקרוא תגר על ניהולה הלא מוסרי של המדינה הלא מוסרית. תליית "חלוקת הנטל" על גב החרדים היא רשעית והנחת היסוד שלה, שמה שקורה בצבא מהווה "חלוקת נטל שויונית" היא חסרת בסיס עובדתי ובעלת בסיס לא מוסרי.

למעשה, במדינה שהוצהרה במגילת העצמאות שלה כ"מדינת היהודים", אין חינוך יהודי דתי נחשב למהות משמעותית מבחינה ריאלית, כלומר מבחינה תקציבית.

ועל אף החוסר המשווע של תקצוב משאבי של מוסדות דתיים ביחס לחילוניים, הכוללים את כל מוסדות התרבות והאמנות של יצירה חילונית, מואשם בישראל דווקא המגזר הדתי בבזבוז משאבי הציבור. לא רק שאין לדבר רגליים, אלא שכפי שראינו לעיל, התיאוריה שהאדם הדתי חי לאורה לא נבדקה בשום צורה רצינית על ידי גורמים הבוחנים את היחס בין השתתפות דתיים לחילוניים בהגנת העם בישראל.

ולחוסר הרצינות שבה מתייחס השלטון אל התיאוריה הדתית, הצטרף בדור האחרון גם יחס שלילי מיוחד לא מפורש, שבאמצעותו מתייחסים אל שומרי המצוות אשר מצאו לנכון להשתתף במאבק המזויין של מדינת ישראל כדי להוכיח שאין להם מה להתבייש גם ביכולתם בתחום זה. כפי שהדברים באים לידי ביטוי בפועל, לא מקבלים חיילי הציונות הדתית את היחס הנאות לאמונתם ואין השירות הצבאי שהם נותנים למדינה מביא את האחראים החילוניים על שירות הבטחון להערכה גבוהה יותר של הרקע הרעיוני שממנו צומח שומר המצוות.

זהו הרקע לכך שההאשמות שמופנות כלפי הדתי על שאינו נושא בחלק ראוי מן העול המשותף ממשיכות לצמוח – ובהתאם לכך גם ההאשמות בדבר היותו עול על הקופה הציבורית, על אף שהחלק היחסי שאותו נוטל המגזר הדתי מן המשאב הכללי קטן ביותר לעומת מה שנלקח על ידי הלא-דתי. אך, שוב, בשל סיבות רעיוניות, מקבל הלא-דתי – במיוחד אם מדובר בשמאלן מבחינה רעיונית – גושפנקא של ייצוג יסודה התרבותי של ישראל, גם אם תרומתו המעשית איננה ניתנת כלל לכיול, כמו מחקר איזוטרי בתחום לא מעשי כלשהו.

נתונים נוספים