החברונאים כדוגמה

החברונאים כדוגמה

בימים אלה שבהם מעורבים יחד מאבק וחדלון נבצר מהעם לדעת מי ראוי לכבוד ומי לא. לכן, צופים אנו לעתים קרובות בהיפוך של כבוד ואי כבוד, שבו ניתן הכבוד למי שאינו ראוי לו במיוחד ודווקא לאלה שלהם מגיע הכבוד מזמנת העריצות מנת השפלה, זלזול והתעלמות; זה קורה במיוחד כשמדובר בכבודנו הלאומי:

בזמן שבו זוכים ישראלים צעירים למה שנראה לרגע קצר כתהילת עולם לאומית שאין כמותה עבור יכולת מפותחת לקלוע כדורים לתוך סלים על אדמת אירופה – נלחמת קבוצה קטנה של חלוצים על כבודנו הלאומי האמיתי: מדובר בתושבי חברון, אשר במלחמתם העיקשת נגד הריסת בית כנסת, מצילים את כבודנו כבני אדם וכיהודים.

חלוצים אמיצים אלה, הנלחמים בו בזמן במספר חזיתות, הם, למעשה, כל מה שניצב היום בינינו לבין כליון – והם, כנראה, היחידים שמודעים לכך; הם יודעים כי חברון איננה סתם עיר וכי בית-כנסת איננו סתם מבנה.

הם יודעים כי מעל גגות החלק הערבי של העיר מתבוננים בהם עיני הרוצחים המשתוקקים כי יפסידו את הקרב נגד מה שנראה ככוחות עדיפים - והם יודעים כי הממשל רוצה לעשות מהם דוגמה – דוגמה שבאמצעותה ניתן יהיה לדכא אחר כך כל מי מאיתנו שנפש אדם יהודי עוד חיה בו.

הם, תושבי חברון, יודעים כי במלחמתם זו הם קובעים את החלטותיו העתידות של השלטון העריץ הרואה את כל נתיניו כרכושו ואת זכויותיהם כמושא למרמס רגלו - ובכך הם מגינים על זכויות העם כולו. על מלחמתם הצודקת הזו ראויים הם לכל הכבוד והתמיכה מעם ישראל.

ולאלה מאיתנו שקצרה ידם מלעזרם, ישמשו החברונאים, מעתה והלאה, כדוגמה חיה לדרך שבה צריך האדם היהודי להתנהג – ולדרך שבה צריך כל אדם, בכל מקום, להגן על ביתו.

אין ספק שבמוקדם או במאוחר יקבלו גם החברונאים את הכבוד שלו הם ראויים מהעם כולו – ואין זה משנה אם יהיה זה כשתתפכח הממשלה ותשוב לשפיותה או אם תהיה זו ממשלה חדשה, שונה...

נתונים נוספים