החמצה

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 883

 

החמצה

הסערה האחרונה שמתחוללת בתקשורת עקב דבריו של הרב עובדיה יוסף מובילה את המתבונן בהקשר המלא של הדברים להסיק שיש מאחורי סערה זו כוונה פוליטית ברורה, והיא להכפיש, עד כמה שאפשר, את דמותו של הרב בעיני הציבור.

מטרת מגמה זו, המתחדשת לעתים מזומנות, היא לחזק את ההתנגדות הציבורית כלפי התנועה שמייצג הרב. אך הסיבה הפוליטית המקומית של הסערה, המציגה את הרב כמי שמזלזל בחיילי צה"ל – אשר חובשי כיפות רבים מצטרפים אליה – מביאה, אולי מבלי משים, להחמצת חשיבותו של הנושא האובייקטיבי שהועלה על ידי הרב.

נושא זה הוא היחס שבין מוסריותו של החייל הישראלי לסכנה האורבת לו בשדה הקרב. מוסריות זו איננה ענין "דתי" המוגבל לקיום הלכות בלבד, אלא נושא הראוי לחקירה מדעית אובייקטיבית – ולכן, הטיפול בו בהקשר הוקעתו הפוליטית של מנהיג דתי מחמיצה, מבחינה מעשית, את ההשלכות האפשריות הרבות של הדבר לעתידנו כעם וכמדינה.

זוהי דוגמה אחת מני רבות לצורה שבה רואה הפוליטיקה החילונית – ובמיוחד השמאלנית – את מהותה של הדת, כדבר שאינו שייך באמת למציאות ושאין לו השפעה על החיים ה"אמיתיים". גישה זו נובעת מהשקפה רעיונית שלא נבדקה מעולם ברצינות; זו מניחה את הנחותיה כנגד הדת מתוך התבססות על תפישות המוקיעות את הדת בעולם המערבי מאז תקופת ההשכלה, ואשר כוונו, במקורן, נגד התפישות הלא-רציונליות והדוגמטיות שבאמצעותן פעלה הדת הנוצרית.

היחס לשכל ולמדעיות ביהדות, שהוא חיובי ביותר ואף רואה את התבונה האנושית כחיונית, שונה לגמרי מהיחס שיש לערכים אלה בנצרות המיסטית, ולפיכך כל עמדה רעיונית המציבה את היהדות כמנוגדת להם אינה מבוססת באמת מבחינה מדעית. יתרה מזו, במיוחד כשמדובר על היחס בין מדינת ישראל ליהדות זוהי החמצה ממדרגה ראשונה, אשר תוצאותיה ניכרות באימוץ הטעויות הגדולות ביותר של הנצרות, החבויות בתפישות המוסריות שלה.

טעויות אלה, שבראשן ההמלצה המוסרית לתת למי שמכה אותך את הלחי השניה, משובצות כאבני חן שליליות ב"כתר" המסכת הפוליטית של השמאל השולט בישראל. זה – בעידודם המובן של גורמים וותרניים באירופה ובמחלקת המדינה של ארה"ב וגם הכס הקדוש ברומא – מהווה את היסוד לדרישה המתמדת של המערב מישראל להתפשר על עמדתה הצודקת אל מול האויב המוסלמי ולאפשר לאלימותו ולתוקפנותו של זה להתגבר מדי יום.

קבלת עמדתו של האויב המוסלמי עקב הלחץ הגדול המופעל מצידו של הנוצרי צריכים לעורר את העם היהודי להבין את ההפסד הקבוע שהוא נוחל במלחמה המוסרית המתנהלת בין העם היהודי לאויביו. מלחמה זו היא תוצאה ישירה של המחדל הגדול של החמצת ההזדמנות לבדוק את מעמדו האובייקטיבי של המדע היהודי, כפי שהוא בא לידי ביטוי במסורת היהודית. מסורת זו, הרואה את המציאות כשלם שחלקיו משפיעים אהדדית זה על זה, היא המפתח להבנת הקשר בין פעולה לתוצאתה, שהוא הקשר שאותו ביטא הרב עובדיה יוסף בדבריו.

הקשר בין מצבו המוסרי של חיים לבין הסכנה שנשקפת לו בשדה הקרב אינה המצאה פרטית של הרב ובוודאי שאיננה נושא "פוליטי": זוהי עובדה שמדעיותה ברורה מבחינה עקרונית וככזו היא באה לידי ביטוי בהמלצת המסורת היהודית על דרכים לניהול מלחמה צודקת, על יסוד ההנחה שמלחמה מסוג זה גם מספקת את התנאים האופטימליים לנצחון.

הרב יוסף לא התיימר, בדברים שנשא, כי הוא יודע את הפרטים המסוימים בכל הקשר של פעולה צבאית נתונה. להציגו כמי שעשה זאת מטיל על המאשימים אותו חשד באי רציונליות, טפשות או רוע. אך בכל מקרה, ראיית הצהרותיו של הרב, בהקשר כה חיוני, כדבר שלילי, מבצע פגיעה עקרונית באחד ההיבטים הראשיים שבהם עשויה המסורת היהודית לתרום – ולו רק מבחינה רעיונית – לנצחונה של ישראל.

חששה הפוליטי של העדה השמאלנית מן הדת הוא פוליטי במובן הירוד ביותר: מנקודת מבט שמאלנית, מהווה הדת גורם ל"חזרה בתשובה" ובכך איום של התרבותם המספרית של שומרי המצוות באוכלוסיה. השמאל, אשר בצורה שאופיינית לחשש שראה גם ב"בעיה הדמוגרפית" הערבית, רואה את גדילתו המספרית של המגזר הדתי בישראל כאיום אלקטוראלי על קיומו שלו, שופך את המים ביחד עם התינוק, כאשר הוא נגרר להסכמים משפילים, מבזים ומסוכנים עם גורמים שמבחינה תרבותית נמצאים, ללא ספק, ברמה נחותה בהרבה מרמתם של אנשי הדת היהודיים שהוא דוחה – והוא יודע זאת.

אך המידה שבה הוא חושש מהאיום הפוליטי המבוטא על ידי שומרי המצוות בישראל מביאה אותו לפעול בכל האמצעים השלטוניים הנהוגים על ידו בישראל מאז היווסדה. הדבר כולל את הפעלת כל המערכות השיפוטיות, החוקיות והתקשורתיות כנגד מנהיגי הדת – ובשל כך שמדובר במיומנויות שבהן מומחה השמאל כשליט המדינה, הוא גם מצליח. אחת מתוצאותיה של הסתתו הקבועה – כמו זו שניהלה התקשורת נגד הרב יוסף – היא הסכסוך הפנימי שהצליח לעורר בין חובשי הכיפה, שחלק מהם יצאו מיידית למלחמה כנגד התבטאויותיו של הרב.

במובן זה, ההצלחה הפוליטית הפרגמטית של השמאל היא מושלמת ופעם אחר פעם הוא מצליח לעורר ריב ומדנים בין הפלגים הדתיים בישראל. זהו, אולי, המחדל הקשה ביותר של שומרי המצוות בפוליטיקה המקומית, אשר ניתן להבינו בשל החיבור של חוסר תחכומם התעמולתי עם היותם, בתוקף חוקים דרקוניים, משוללים כל אמצעי תקשורת משמעותיים.

אך, כאמור לעיל, אין השמאל מצליח לנצל את הצלחתו המקומית בדריסת חובשי הכפה שבבית האסורים שהקים לצרכים תועלתניים אמיתיים, אלא רק להמשכיות ניהולו את מערך הדיכוי שלו. הוא היה מצליח הרבה יותר – וגם מביא תועלת גדולה למדינה ולעם - אם היה מתחיל לבדוק את העובדות האמיתיות שביסוד האידיאולוגיה הדתית. הוא היה מגלה כי יש בידי שומרי המצוות יכולת גלומה לפתור רבות מהבעיות שבהן טובעת היום ישראל – וכי יש בכוח המסורת היהודית להציב אלטרנטיבה אמיתית לא רק לקלקולי הממשל בישראל אלא למצבו המוסרי של העולם כולו.

עד אז מסתכמת הפעילות הלוחמנית של השמאל נגד היהדות הדתית בקטנוניות פוליטית, המהווה חלק מהחמצה העצומה של הטוב שיש בדת. במובן זה, מהווה כל הפוליטיקה האנטי-דתית המתנהלת בישראל הסחת דעת מהעיקר, שהוא ידע עקרוני, מועיל ומעשיר, שיכול לסייע לכל העם, דתיים וחילוניים גם יחד.

נתונים נוספים