שבירתו של מונופול דמיוני
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 888
שבירתו של מונופול דמיוני
אחת הדרכים שבאמצעותן פועלים המתנגדים לדת נגד המחזיקים במסורת היא לפעול על יסוד הנחה שלמעשה קיים כבר בישראל סוג של כפיה דתית, המופעל על ידי שומרי המצוות בכנסת. חברי כנסת כאלה, שניתן להבחין ברבים מהם בשורות מפלגה כמו המפד"ל, רואים את המדינה ומוסדותיה כלגיטימיים וכנושא להערכה ולהערצה, מבלי שהם שמים ליבם לעוול שנגרם על ידי השלטון לאזרח.
בשתפם פעולה עם השלטון הכפייתי מגייסים אותו דתיים אלה לסייע להם בהנחלת רעיונות הדת באמצעות חקיקה, מה שיוצר רושם בציבור כי יש בידם של אלה באמת מעין "מונופולין" על עניני הדת. בהקשר זה אין אנשים אלה מבינים שדווקא מכיוון שהם מעורבים בפוליטיקה המעשית, הכופה על האזרחים מטלות שיש בהם רווח פוטנציאלי, אין הם אלא מזמינים גורמים שונים אחרים להציע אלטרנטיבה.
הערה אחרונה זו מסבה את תשומת לבו של הקורא לגישה פוליטית פנימית, ההופכת שגורה יותר ויותר בעידן האחרון: נסיון להוציא מידי המגזר הפוליטי הדתי את ה"מונופול" על עניני הדת, תוך הצהרה על עצמם כתומכים עקרונית בחלק מערכי המסורת היהודית..
השמאלנים יהודים לא פחות מהדתיים
מגמה זו משתלבת עם גישה רעיונית, שהתפתחה בשמאל בעשור האחרון, בעיקר בהשראת תנועת מר"צ , עת עמדה בראשה מי שהיתה שרת החינוך, הח"כ שולמית אלוני; לפי גישה זו, הפוליטיקאים שומרי המצוות שקועים בחומר ההלכתי ואינם מפרשים כהלכה את רוח המסורת היהודית – ומאידך דווקא החילוניים השמאלנים הם התופסים את היהדות טוב יותר מהדתיים.
ברוח זו רואים עצמם אנשי הציבור הלא-דתיים כקרובים ליהדות על אף ריחוקם – ולעתים אף התנגדותם – לגישת שומרי המצוות. דבר זה בא לידי ביטוי בפעילות היוצאת נגד פעילות בתי הדין הרבניים ובנסיונות חקיקה שמשמעותם ערעור על המונופולין ההלכתי שמנוהל על ידי בתי הדין הרבניים.
מגמה זו מומחשת על ידי הידיעה העיתונאית הבאה:
פינס: להפקיע מבתיה"ד גיור עולי אתיופיה
עמירם ברקת 28.4.06
"ח"כ אופיר פינס, מן השמאל, ייזום הצעת חוק שתפקיע מבתי הדין לגיור את השליטה בגיור עולים מאתיופיה... פינס אמר שהגיע הזמן שהממשלה תפסיק את מדיניות בתי הדין המונעת גיור מצעירים המבקשים ללמוד במוסדות חילוניים."
למותר לציין כי הצעתו זו של ח"כ חילוני מסמלת את היחלשותה של היהדות המסורתית בישראל, שכן הדעת לא תסבול התערבות מסוג זה של לא-דתי בעניני דתות האיסלם והנצרות, למשל. יתכן ולדבר יש קשר לעובדה שדתות אלה מגובות על ידי מרכזים בינלאומיים, אשר יגנו על נציגיהן בישראל, בכל מקרה שבו תנסה יד לא דתית להתערב, באמצעות חקיקה, בענינים דתיים פנימיים.
בכל מקרה מראה הדבר שהחקיקה מוכיחה את עצמה כחרב פיפיות: ההגיון המעורב גורס כי אם חובשי כיפה מרשים לעצמם להתערב בעניני החילונים, מותר גם לחילוניים להיכנס לעניניהם של דייני הדת.
שדה קרב חקיקתי
ימיו של ויכוח עקרוני זה ארוכים כימי המאבק על צביון ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. כך או כך, עובדה היא שמדינת ישראל הפכה לשדה-קרב חקיקתי בכל תחום, וכנסת ישראל מתבקשת חדשים לבקרים לתמוך בחוק חדש זה או אחר, שהם בעלי השלכות פוליטיות רבות משקל על איכות החיים של האזרח הישראלי.
הכוח שבידי המחוקק הישראלי, שהיה אמור, מלכתחילה, לסייע לאזרחי המדינה, מנוצל היום, בצורות רבות, נגדם. המחוקק משתמש בכוח זה לא רק כדי לבצע מחטפים חוקיים שמשמעותם המעשית הוצאת משאבים מידי האזרח – אלא גם כדי להגן על תהליך הוצאת משאבים זה מפני תלונותיו האפשריות של האזרח.
לפיכך מאפשרת מעורבותם של שומרי המצוות בתהליכים שלטוניים גם את ההיפך – את מעורבותם של אנשי שלטון לא דתיים בנושאים דתיים, תוך מחשבה על היותם רשאים לעשות זאת, על אף שאין בידם הידע הנחוץ.