המלחמה המוסרית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 873
המלחמה המוסרית
בהתנגדותה של ישראל ליהדות, היא פעלה, משלי משים, נגד המוסר היהודי. מה שהתחיל כפעולה מקומית פוליטית נגד מגזר דתי, התפתח, ביחד עם תמיכת גורמי חוץ, והביא למדיניות עכשווית לא מוסרית בגדול; תוצאת הדבר היא שישראל מוכשלת על ידי שיטת מוסר קלוקלת. שיטת מוסר זו גורמת להרג של אזרחי ישראל, כי היא מופעלת על ידה גם בשדה הקרב.
המוסר היהודי הוא מוסר מציאותי. ככזה, הסיבה לפעול במסגרתו איננה סיבה דתית דווקא אלא מעשית: המציאותיות נותנת את התוצאה הטובה ביותר. היותו של המוסר היהודי המוסר המעשי ביותר הופכת אותו למוסר הכדאי ביותר לפעולה גם לאנשים שאינם יהודים – וקל וחומר לאנשי השמאל, אשר, כאשר נקטו בו, הם הגיעו להישגים גדולים בכל תחום שבו פעלו.
למגינת הלב, היה לאנשי השמאל את האומץ להפעיל את המוסר היהודי דווקא נגד אזרחי המדינה היהודים. אלה, אשר לא עשו להם רעה, סבלו מנחת זרועם יותר מאשר סובלים היום מחבלים בכירים אשר השמאל חושש מלגעת בהם.
מנהיגי המדינה עשו כמיטב יכלתם שאנשי ישראל יתרחקו מהדת ומערכיה. לא מדובר רק בממסד הדתי אלא בכל מה שהיהדות אומרת - הערכים הקיימים בתנ"ך הם, מבחינה פילוסופית, אובייקטיביים יותר מאשר הערכים הקיימים בתרבויות זמננו. בעקיפין, היו אנשי הממשלה למסיונרים מכיוון שהיו שותפים לתפישה הסוציאליסטית שהיא נוצרית ביסודה של הגשת הלחי השנייה מבחינה פוליטית חיצונית ואלימות שמשמעה כפיית העשירים לתת לעניים שהוא עניין נוצרי ביסודו, מבחינה פוליטית פנימית.
הסוציאליזם הוא מבניה של הנצרות. נוצרים שולטים על עם ישראל. ישועים יושבים בכנסת ומחליטים החלטות נוצריות, שמסתכמות בכך שעתיד המדינה היהודית צליבה.
ישראל איננה מדינה העומדת בפני מבחנים אלא מבחן בפני עצמה. ישראל היא מבחנו של העם היהודי. ישראל היא גם מבחנו של העולם. ארץ ישראל היא המבחן המוסרי שעימו מתמודד קודם כל עם ישראל, אך גם העולם כולו.
ישראל נמצאת באחד המצבים המורכבים והמסובכים ביותר מבחינה פוליטית בתולדותיה. דבר זה נובע מעימות רעיוני-פילוסופי פנימי. המצב הפוליטי החיצוני של ישראל אינו אלא סימפטום לבעיית העימות הפנימי התוך-חברתי שבה. לא הרבה פעמים קורה בהסטוריה שחברה יוצאת לניסוי בשטח הישר מהדיון התאורטי; בהסטוריה של ישראל זה לא קורה רק עם מדינת ישראל אלא גם עם ישראל. למעשה, זה קורה פעם בכמה חמש שנים.
ישראל של היום נדרשת לתת את הלחי השנייה באופן מעשי בצורת ויתור על שטחי ארצה של היהדות. מה שהעמים הנוצריים לא נדרשים לבצע בשטח מאז מותו של משיחם, נדרשים אזרחי, חיילי ומנהיגי ישראל לבצע הלכה למעשה כאן ועכשיו. איך זה קרה? לכאורה, כשלון פוליטי שאין להתווכח עליו ומבחינת אנשים רבים ציפייה למשבר פרדיגמטי ולהתמוטטות כללית של הקונספציה. למעשה, כשלונה של מדינת ישראל להתמיד בהחזקה לא מתפשרת במוסר יהודי ובכלל זה בזכותה על ארץ ישראל.
כפי שמתואר בכתובים החל מהתנ"ך וכלה בהסטוריה של ההתיישבות, שרשרת של פעולות בריאה ויצירה קנתה את זכותו של עם ישראל על הארץ הזו – החל מבריאת האל את העולם, המשך ברכישת האדמה על ידי אבותינו וכלה בפעולות הרכישה של העם ששב אל ארצו.
אין שום אפשרות לערער על זכותנו על הארץ אשר קנייתה הובטחה כראוי וכיאות על ידי כל הצדדים הידועים לנושאי הצדק האנושי וכל המדדים האנושיים – דתיים, מטפיסיים, קניניים ובינלאומיים כאחד.
הארץ הזו נקנתה על ידי היזמה הפרטית, זמן רב לפני שקמה בה המדינה הסוציאליסטית העריצה. מחדלם הגדול של המתנחלים חובשי הכיפות הוא שהם אינם מכירים ביוזמה הפרטית ככוח הבלעדי שקונה זכות מבחינת החילוניים – וגם ככזה שמבטא את רצון האל מבחינת הדתיים; במקום זה הם מאמינים בזכותה של המדינה על הארץ – והם נענשים על ידי האל בדיוק על ידי לב אמונתם זו: על ידי המדינה.
מי שמאמין במלך לא מוסרי וסובל מחזקת ידו של זה, יכול להאשים רק את עצמו, כי הוא זה שמסר בידי המלך את כוחו. הסבל שנגרם לנו היום על ידי המלך העריץ אינו אלא ביטוי של צדק עליון; הכוח שלו סגדו האזרחים ללא יסוד פוגע בהם בהתמוטטותו בשל חוסר יכולת העמידה שלו, כמו כל אמונה חסרת יסוד, המתפוגגת עם העימות הראשון עם עובדות המציאות.
הממשל ואזרחיו תמכו, ישירות ובעקיפין, במוסר לא-יהודי. בשל כך אין בידם היום היכולת להעניק הגנה מוסרית ראוייה לזכויות הקנין שלהם. אם ישובו להחזיק במוסר היהודי יראו כי מוסר זה מחזיר לידיהם את מה שמלכתחילה היה שייך להם בתוקף קנינם אותו.