חברון כסמל

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 922

חברון כסמל

יותר ויותר נראה שהסכסוך מסביב לחברון נובע מכך שכאשר מדובר בחברון – ואולי במיוחד במערת המכפלה - מדובר בסמל בעל משמעות עולמית.

אף כי המתנגדים לשהות היהודית בחברון אינם מבססים את התנגדותם זו על יסוד דתי, יש להניח כי המשאבים הרבים שמושקעים על ידם במאבקם זה, יותר משהם מבוססים על עובדות הנוגעות לבעייתיות-לכאורה של פעילות הקהילה היהודית במקום, הם תוצר של מה שמסמלת חברון במשך דורות רבים. במובן זה מהווים המתנגדים חלק מסכסוך בין-דתי על אף שהם אינם מכירים בפעולתם כבכזו המושפעת על ידי דת כלשהי.

בימים אלה מתכננת אסופה של גורמים הכוללת את השמאל הישראלי הפגנה בחברון. המטרה הרשמית של ההפגנה היא מחאה על ה"אלימות" שמפעיל המיעוט היהודי כנגד שכניו הערביים בעיר. זהו, ללא ספק, אירוע המסמל עימות בן שנים רבות בין היהודים בחברון לרבים המתנגדים לשהותם בעיר – ולא מדובר רק בערבים. במיוחד לאחרונה נראה דווקא שאלה האחרונים הם רק חלק קטן מבעייתו של הישוב היהודי בעיר – מולו עומדים רבים ושונים, החל מ"משקיפים" אירופאיים, המשך בפעילים-לכאורה למען זכויות האדם של הערבים ה"מדוכאים" על ידי בני הקהילה היהודית וכלה ברשויות השיטור והבטחון הישראליות, אשר בחלקן הגדול מציקות ליהודים במקום בכל דרך ביורוקרטית אפשרית. דוגמה אופיינית לבעייתיות אחרונה זו היווה הבנין שנרכש לאחרונה על ידי תושבי חברון, והפך מיד עם רכישתו למוקד של ויכוח לגבי מעמדו החוקי וזכויות הבעלות הכרוכות בו, ויכוח שלא היה מתפתח באופן דומה במקומות רבים אחרים, הנמצאים בתוך שטחה של ישראל.

העימותים סביב היישוב בחברון מושכים אליהם שוב ושוב גילויי אלימות מצד מתנכלים לשלומה של החברה היהודית הקטנה והאמיצה השומרת על גחלת יהודית במקום. זו מהווה, מבחינת השמאל הישראלי, אפילו במקרה הטוב, "התעקשות לא ריאלית" להיאחז במקום שעדיף לנתק עימו מגע. בשנים האחרונות במיוחד נראה שעם גישה זו חולקים גם גורמים לא מעטים בממשל הישראלי.

זהו הישג של אויבי הקהילה היהודית בחברון, שהצלחתם מתבטאת במידה שבה הצליחו לטעת בלב חלק מהישראלים את התחושה שחברון היא עיר ערבית. אך למול פעילותם הרבה בהקשר זה מתייצבת מסורת יהודית יסודית, שימיה כימי המקרא, הרואה את חברון – ובמיוחד את מערת המכפלה והקשור אליה – כחלק אינטרגלי של הזהות היהודית, שלמעשה אין במציאות אפשרות אמיתית של ניתוק המותג "חברון" מעל עם ישראל.

זה אינו משנה את העובדה שהנסיון לנתק את חברון מהיהדות אינו חדש ואינו, בשום צורה, ניתן להיות מובן רק כסכסוך בין יהודים לערבים. לפחות מאז פרעות 1929, שבהם הוצא רכוש יהודי חברון בחוזק יד מידם תוך כדי חיסול הקהילה היהודית במקום על ידי פרעות שלוו במעשי רצח אכזריים, נמשך תהליך שבו מתנכלים שוב ושוב גורמים שונים לזכויות היהודים בחברון. התנכלות זו, שחלק ממנה היה הכשלה של חידוש הקהילה לאחר הפרעות על ידי תשתית השמאל דאז, השתלבה עם העובדה שממשלת ישראל לא פעלה לקימום זכויות הבעלות של הקהילה לאחר שחרור העיר במלחמת ששת הימים.

מעורבותם האנטי-יהודית של גורמים כה רבים במתחולל בחברון גדולה ובוטה מכדי להיות מוסברת באנטישמיות, בתפישה שמאלנית או בסתם שנאה על רקע הסכסוך המזרח תיכוני. יתרה מזו, לא ניתן להתעלם משיתוף הפעולה המעשי, אף כי איננו מוצהר, אשר התרקם מזה זמן רב בין אלה שפגעו ברכוש יהודי חברון בפרעות של פעם לרשויות הממשל הישראלי, אשר לא עשו דבר מאז השחרור בשנת 1967 כדי להסדיר מחדש את זכויות הישוב היהודי שנפגעו בפרעות.

בהקשר זה בולטת הסתירה החריפה בין ההתעלמות הכללית מזכויות היהודים במקום לבין הטענה הקבועה הנשמעת מצד מתנגדי היהדות להגנת זכויותיהם של הפלשתינים, כאילו הם הזקוקים להגנה.

במיוחד על רקע ההתנכלות הרצחנית הקבועה והרציפה מצד הערבים, בעידודם ויוזמתם הפעילה של אנשי שמאל ישראליים ואירופאים, המאפיינת את הוויית הקיום היהודי במקום, שיתוף הפעולה הבלתי מובן הזה בין גורמים ישראליים וזרים, יהודים ולא יהודים, פעילים פוליטיים שמאלניים וחלק מרשויות החוק והצבא, נגד השהות היהודית בחברון, מעלה שאלות לגבי התשתית הערכית האפשרית המשותפת לכל אלה:

לצורך תשובה על שאלות אלה וגם לצורך הבנת מה שקורה בחברון אין להימנע מלנדוד אלפי שנים אחורה, לזמן שבו עדיין לא היו בנמצא מוסלמים או נוצרים, אך אברהם אבינו, מייסד היהדות, רכש במערת המכפלה זכויות לעם היהודי.

מאז ועד היום מתרחש תהליך קבוע שבו, פעם אחר פעם, רוכשים יהודים זכויות של חזקה על שטחים ונכסים בחברון - ופעם אחר פעם זכויות אלה מעורערות. כמו אברהם אבינו, עם ישראל עזב את ארץ ישראל מספר פעמים ושב אליה מחדש, אך בכל פעם רכש מחדש את זכויותיו בה בכסף או בעבודה. בכל מקרה, בין אם הוא מקובל מבחינת החוק הבינלאומי ובין אם לא, לא ניתן להתעלם מהתיעוד המקראי המפורש של רכישה וביסוס של חזקה יהודית על שטח מערת המכפלה בחברון כבר בימי קדם, מה שהופך כל חזקה אחרת בה – כולל את זו המוסלמית – לצורה של גזל או, לפחות, לזמנית. זה, כשלעצמו, הוא מה שמטריד, כנראה את מתנגדי השהות היהודית בחברון; אין הם יכולים להיות שווי-נפש כלפי הרעיון המערער על עצם קיומם של לא יהודים בשטח המקודש של חברון.

אף כי הפעילים הפוליטיים המתנגדים לשהות היהודית בחברון אינם מצהירים על תמיכה במסורת דתית כלשהי, אולי זה היסוד האמיתי, אפילו שאינו מפורש, של הסכסוך העכשווי; חברון מייצגת מקרה מיוחד שאין כמוהו בהסטוריה האנושי, שבו ממוקדת תשומת לב של דת-אם ושתי דתות בנותיה בשטח קרקע מסוים, המהווה מוקד לסכסוך בן דורות ביניהן. מעוצמת המאמץ שמשקיעים כל הגורמים הזרים המעורבים בבעירה ברור כי לא מדובר בשום בעיה פשוטה של סכסוך קרקעות, דיכוי או כיבוש – אלא במה שהוא בעל ערך סמלי מיוחד ולכן נושא גם במשקעים רגשיים עמוקים.

כי חברון היהודית מסמלת לא רק את הבעלות היהודית היסודית על ארץ ישראל, אלא גם את התשתית האמיתית של מה שבעולם קוראים המונותיאיזם, כלומר הערך המשותף בין היהדות, הנצרות והאסלם – ואין זה אלא עדות לכך שבבסיס כל ההסטוריה הדתית המאוחרת יותר של הנצרות והאסלם שיצאו נגד היהדות, נמצאת העובדה היהודית.

למגינת ליבם של בני דתות הנצרות והאסלם, אין הם יכולים להתעלם מן העובדה שיש תוקף לקניה זו של אברהם אבינו, אשר ביצרה את מעמדה של היהדות במקום כבר לפני אלפי שנים - ולא רק בזכויות שקנתה על הקרקע אלא בזכויות שקנתה בה גם על האמת והצדק. קהילת חברון, קטנה ככל שתהיה, מייצגת, בעצם קיומה במקום, את ערכיה אלה של היהדות. במובן זה מהווה היא, כנראה, עצם בגרונם של המתנגדים לערכים היהודיים היסודיים ובראשם הערך של זכויות הקנין, שהתורה מהווה לו תעודת אישור.

ואולי זהו גם ההסבר להשקעה העצומה של מאמצים מיוחדים מצד גורמים לא דתיים ליצור, בכל דרך שהם מסוגלים ליזום, את האשמתם של יהודי חברון באי מוסריות כזו או אחרת. אולי מה שהם נלחמים בו אינו אלא ביטוי של מחאתם הלא-מודעת להיותה של חברון, מאז אברהם אבינו, סמל לערכים מסוימים גם עבור מי שאינו מכיר בתורת ישראל.

זו, אולי, גם הסיבה לכך שמדי פעם שומעים אנו מצד אנשי השמאל הישראלי כי, מבחינתם, שומרי המצוות היהודיים אינם מבטאים באמת את ערכיה של היהדות – ואילו הם, המתנגדים ל"דיכוי" הפלשתינים, כן.

לוחמים אלה, המאמינים כי הם חילוניים הנאבקים למען ערכים אוניברסליים, אינם מבחינים במידה הרבה שבה הם מהווים חלק מסכסוך דתי ועד כמה, בדחיפתם את היהודי לויתור המפליג על זכויותיו בחברון לטובת המוסלמים הם מבטאים, למעשה, את יסוד התפישה הערכית הנוצרית.

בכל מקרה, מה שמהווה, עבור המאמינים הדתיים המעורבים בסכסוך בחברון, יסודות דתיים, מהווה יסודות ערכיים עבור הפעילים הפוליטיים. עבור כל אלה מהווה הבעלות על חברון – ובמיוחד על מערת המכפלה – נושא בעל חשיבות, המייצג בעיה בין-דתית שמהווה, גם עבור לא-דתיים, בעיה עקרונית. הפסק המכריע לגבי זו רחוק מלהינתן, אך סביר שלמשמעותו הסמלית תהיה בעלת השפעה כלל-עולמית.

במובן זה, יתכן שסוגיית חברון, שבה, כנראה, הונחו היסודות לתשתית תפישת הקנין המערבית, השולטת היום בעולם, היא הראשונה במעלה שדורשת פתרון. כפי שהעולם כולו ממוקד בסכסוך המזרח תיכוני, על אף היותו קטן ביחס למוקדי סכסוך אחרים בעולם, נראה כי הסערה שמתחוללת מסביב לחברון ממקדת אליה גורמים מן העולם כולו, בשל היותה של חברון סמל.

נתונים נוספים