מונופולין השואה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 812
מונופולין השואה
על הפושע שירש
ערב יום השואה ואני חושב על גוזלי הסבל: על מכחישי השואה ועל אחרים, העוסקים בתוך מחננו בפעולה דומה: מסלפי השואה לצורך רווחים פוליטיים. סילוף שואה כזה מתרחש, למשל, כאשר מודיעים ברדיו שהטכסים המרכזיים של יום השואה נערכים בקיבוצים יד מרדכי ולוחמי הגטאות ובבית "יד ושם". שבוע אחרי שהתקשורת מפרסמת כי "הקיבוצים" שולחים סיוע לרעבים באתיופיה, "הקיבוצים" עושים זאת שוב; "הקיבוצים", כפי שיודע עם ישראל, הם מיישמי ערכי הציונות הסוציאליסטית הנאורים והאנושיים, והם אלה הנחלצים בכל פעם מחדש להזכיר לנו מי עובד ומי מתבטל ומי איננו שוכח את הערכים האמיתיים בלה בלה... – ומה שבו הם מתאפיינים הוא חוסר האישיות שלהם: "הקיבוצים" הם גופים קולקטיביים אנונימיים אשר אינם מבליטים שום אדם יחיד מסויים וזאת מטעמים ידועים של צניעות פרולטארית.
צניעות קיבוצית ידועה זו מסייעת לטשטש את ההבדל שבין יוסקה ליוסקה – בין יוסקה הרפתן המשכים בחמש בבוקר לחלוב את הפרות ומגיע הביתה אחרי יום עבודה מתיש כשהוא מת מעייפות, לבין יוסקה, נציג המשק בקיבוץ הארצי, אשר טס להונגריה כדי להשתתף בכנס הסוציאליזם העולמי, בכדי לדון עם עמיתיו העריצים המדושנים ממזרח-אירופה בהמשך הדרכים לשחרור הפרולטריון הנאנק מעול הכיבוש הקפיטליסטי, על רקע שחרור העם הפלשתי המדוכא על ידי שלטון הקלגס הציוני. אותה צניעות צבועה מטשטשת לא רק את ההבדל שבין יוסקה השליט ליוסקה העבד אלא גם בין היהודי ליהודי הדתי.
לפי הציונות הסוציאליסטית, זו שהקימה את הכיבוש הציוני העריץ בארץ ישראל לפני חמישים שנה, לא היו בשואה אנשים דתיים ובמיוחד לא חרדים. למעשה, היו היהודים באירופה של המלחמה אנשים דתיים, רובם ככולם – והשואה מחקה מליוני יהודים דתיים חרדים. אלא שהציונות הסוציאליסטית החליטה, מטעמים פסיכופוליטיים, להימנע ככל האפשר מלתת ביטוי למראה היהודי החרדי, הדמות שעימו ניהלה מאז תחילת המאה מלחמה כבר בארץ ישראל. ה"צבר" הישראלי, היהודי ה"חדש" של העתיד, שזקנו מגולח והוא מתרוצץ על הגבעות במכנסיים קצרים וסנדלים כששיער ראשו מגולה ופרוע, חש מאויים, כמו כל אנטישמי, על ידי הדמות הכהה, המזוקנת, הבלתי מובנת (ואשר עדיין איננה מובנת לו עד היום) של היהודי הדתי. ה"צבר" הזה – או, יותר נכון, המשומדים הסוציאליסטים שראו עצמם מייצגיו – דאגו, מתוך חישוב פוליטי עתידי, לרכוש מעמד מכובד בעיני הגוי; הם עשו זאת בכך שנמנעו מלסייע לאחיהם היהודים – ובכך גם סייעו בהכשלת פעולות הצלה רבות שנוסו, לשוא, על ידי יהודי ארה"ב והעולם כולו תוך כדי המלחמה.
אך הפושעים טוענים שעשו הרבה – "כל מה שאפשר" – כדי להציל כמה שיותר יהודים בעת השואה – ולדוגמה הם מביאים את גבורתם של אנשים כמו חנה סנש. אז מה, באמת, יש לומר בענין חנה סנש? חישבו פעם נוספת על כך: האם זה יתכן שהדבר הגדול ביותר שיכלו לעשות מליוני היהודים שהיו מחוץ להישג ידם של הנאצים, הוא לשלוח כמה מטוסים ולהנחית עשרות בודדות של צנחנים למשימות מודיעין בארץ כבושה? האמת היא שהסוציאליזם העולמי, אשר סוכנו הראשי ספון בבית הלבן, עשה כמיטב יכלתו כדי לעכב ולבלום כל נסיון הצלה, כמו זה שנעשה כדי להציל את מאות אלפי היהודים הרומנים בעיצומה של המלחמה.
מול מאות הרבנים ה"אורתודוכסיים" ("אורתודוכסיים" הוא אחד מהכינויים ה"מדעיים" לרבנות החרדית) שהגיעו לוושינגטון כדי לעמוד בראש הפגנת מחאה המונית כנגד התעלמות הממשל מסבל היהודים באירופה וכנגד דעתו של הסנט האמריקני אשר תמך בפעולות הצלת יהודים ממוניות וצבאיות כאחד, התייצב – כמו בימינו – הממשל האמריקני. ממשל זה עיכב בכל דרך אפשרית כל עזרה אפשרית. הסיבה: הקשר התת-קרקעי סוציאליזם-אנטישמיות-אנטי-דתיות. מתוך ידיעת עובדות אלה והרבה עדויות תומכות אחרות כמו אלה, כדאי לשאול האם חיי היהודים הדתיים של אירופה היו האתנן שהביא לתמיכה של ארה"ב הסוציאליסטית בהקמת מדינת ישראל הסוציאליסטית עפ"י החלטת האו"ם פחות מעשר שנים אחר-כך?
שקר זה של הצדקת תקומת מדינת ישראל בשם הסבל שנגרם לעם היהודי בגלות, עומד, כאמור לעיל, בניגוד לשתיקה ולשיתוק שהפעיל השמאל כדי שלא להציל יהודים דתיים בשנות מלחה"ע השניה, אך הוא משמש כמנוף אדירים המופעל על כל נער ונערה ישראליים שמגיעים למקום, וקל וחומר על כל יהודי מן התפוצות ש"יד ושם" הוא נקודה הכרחית ב"סיור הישראלי" שלו.
האם זה יהיה מוגזם לדבר על שיתוף הסטורי בין הסוציאליזם הנצלני לבין הנציונל סוציאליזם? אינני יודע. אך אני יודע שהסוציאליזם הישראלי אחראי על האנטישמיות העכשווית, זו המופנית שוב ושוב כלפי היהדות דרך המתקפה על היהודי החרדי.
את שקר ההצלה ניצלו מאז המלחמה נציגי מדינת ישראל כדי לגבות מסי רחמים והזדהות בכל אתר ואתר, מיהודים ולא-יהודים כאחד. סבלו של העם היהודי הפך, בידיהם, לשטר חוב שאותו נופפו בפני כל גורם פוליטי כדי להצדיק את עמדותיה – ופשעיה - של מדינת ישראל. שקר זה מחוזק בעוד כמה דרכים מחרידות, כמו זו שבה נקט לאחרונה מוזיאון השואה "יד ושם", כאשר התעקש, בשם חופש הביטוי, ובניגוד לבקשותיהם (אם לא תחנוניהם) של יהודים דתיים מן המגזר החרדי, להציג תצלומים של יהודים עירומים, גברים ונשים חשופי אברים, אשר הופשטו על ידי הנאצים, בגודל של קירות שלמים. התוצאה: אין ביקור של יהודים חרדים במקום, מה שמאפשר להציג לפני המבקרים (שבדרך זו הובטח שלא יהיו דתיים) את הציונות הסוציאליסטית כאפשרות הלוגית הבלעדית לפתרון בעיות האנטישמיות בכלל ואירועים כמו השואה בפרט.
יוסי שריד, העומד היום, יום השואה, בראש משלחת נוער המסיירת במחנות ריכוז באירופה, זכה לכינוי "המן" מפי הרב עובדיה יוסף בערב חג הפורים. כל התקשורת התפוצצה על הרב, על הדתיים וכו' ושריד שתק באופן "תרבותי". תוך התפתחות התהליכים הסוערים הנוגעים לשאלות כמו האם יועמד הרב לדין על הסתה או האם יחליט היועץ המשפטי לממשלה על חקירה כנגד הרב הונחה בקרן זוית השאלה שנראית לי כשאלה העקרונית ביותר: מדוע היה צריך הרב עובדיה יוסף לקרוא ליוסי שריד "המן" או, במלים אחרות, מה עשה יוסי שריד שהביא את הרב לאמירה זו? אך את שריד איש לא שאל דבר. את השאלות מפנים, כרגיל, אל הרב. אני, כשלעצמי, אינני מאמין בדבר אחד: אני אינני מאמין שיום בהיר מתעורר לו רב כלשהו במצב-רוח רע ומחליט סתם כך, בלי שום סיבה, לקרוא למישהו "המן". אבל איש לא שואל "למה?".
כי האלימות כנגד היהודי נמשכת, והפעם על ידי סוג מיוחד של קאפו בסוג מיוחד של מחנה ריכוז, שהוקם על ידי העריצות העולמית כדי שאפשר יהיה לשלוט בפליטי העם היהודי באופן מבוקר. אך על המונופול שלקחה לעצמה ההנהגה השמאלנית עם תום מלחה"ע השניה מאיימים לאחרונה כוחות עולמיים עצומים. במובן זה לומדת ישראל, בשנים האחרונות איך כוח הטבע הנצחי הנקרה בשם "כלכלת השוק" חודר אל תוך הסדקים שאליהם לא יכול היה לחדור סבלם האובייקטיבי של החרדים ונפגעי השואה. על המשאבים העצומים שנוצלו על ידי הבוזזים הסוציאליסטים מאיימים, היום, מומחים לא פחות גדולים בביזה ובסבל.
כמו גאנדי, שהצליח לגרום לגירוש הבריטים מהודו פשוט על ידי כך שהיה נוצרי יותר מהם (אף על פי שהגיש, כמו שאר העריצים הפציפיסטים, את הלחי השניה של אחרים), ניצל השמאל הישראלי את עובדת הסבל של העם היהודי בשואה ככלי פוליטי בעולם הנוצרי. העקרון השולט במוסר הנוצרי, שהוא גם יסודה התפישה הסוציאליסטית, קובע כי הסובל = צודק, כלומר: אם בעימות כלשהו אתה החלש והסובל אז אתה הצודק. בשל עקרון זה לבדו, הצליחה ישראל הסוציאליסטית, במשך שנים רבות, להשיג מקדמים גבוהים של סיוע ותמיכה בינלאומיים על חשבון סבלות היהודים המעונים והנרדפים.
חמישים שנה זה נמשך ונמשך: בכל פעם שמגיע לישראל לביקור שגריר כלשהו, ראש מדינה, אישיות אינטלקטואלית או אמן דגול בעל שם עולמי, הוא מובל בטכס קבוע אל בית "יד ושם" בירושלים. שם, מול מצלמות מתקתקות, הוא חייב לומר משהו שמראה כי הוא מזדהה עם סבל העם היהודי – מה שמבחינה פוליטית הוא שווה-ערך לתמיכה במדיניות מדינת ישראל.
סוס הרעיון הזה הועיל כל-כך למנהלי המדיניות של הציונות הסוציאליסטית, שהם המשיכו להריץ אותו כדי לגייס תמיכה בכל הזדמנות – בין יהודים ולא יהודים כאחד – מבלי לשים לב לכך שסוסים אחרים נכנסים למירוץ. סוס האנטישמיות והסבל היהודי ניצח כל עוד היה היחידי במירוץ – אך לפי חוק יסוד כלכלי הקובע ששום מונופול מצליח אינו יכול לפעול לאורך זמן מבלי שהצלחתו תמשוך מעוניינים אחרים, הזמינה הצלחתו סוסים אחרים למירוץ. "אם סבל הוא הענין" – אמרו המתחרים – "גם אנחנו יכולים לייצר סבל".
בעולם שערכיו נקבעים, במידה מרובה, על ידי הערכים הנוצריים, הסבל – מאז צליבתו של ישו - הוא מטבע עובר לסוחר. מדינת ישראל לימדה את העולם במשך חמישים שנה איך לנצל סבל כמטבע מדיני תוך החזיקה בסבל יהודי השואה כמונופול בלעדי. מזה שנים עוסקים כוחות אחרים על פני הכוכב באיתור וגילוי מרבצי סבל חדשים והם אכן שינו לחלוטין את פני שוק הסבל העולמי.
זה התחיל כסיור חיפוש "אוצרות סבל" במדינות העולם השלישי על ידי התקשורת העולמית ששבעה מן השואה היהודית. כך הרוויחו מדינות אפריקה ואסיה שסבלו מאסונות טבע כבדים סכומי סיוע נכבדים ממדינות המערב – ומהר מאד הבינו גם מדינות קומוניסטיות שהצהרה על מצב כלכלי קשה תביא לכיסם של שליטיהן הרבה יותר משאבים מערביים ממה שיצליחו להוציא מן המערב במלחמה, קרה או חמה...
שודד טיפש גונב תרנגולת ואוכל אותה ביום. שודד חכם מגדל את התרנגולת שהוא גונב כדי שתטיל לו ביצים למשך שבוע. שודד גאון מצליח לגרום לכך שהנשדד יגיש לו, במשך כל ימי חייו, כל בוקר חביתה וכל צהריים שניצל. בעולם של היום, נגישה אפשרות אחרונה זו לכל דורש, אף אם הוא אינו חכם או גאון. בזכות תפישת המוסר הנוצרית-סוציאליסטית, יכול כל דורש להנות לא בזכות גאונותם של השודדים אלא בזכות טפשותם של הנשדדים, פשוט על ידי כך שיצהיר על נחיתותו הכלכלית. בעולם נוצרי, כמאמר הנוצרי, יורשים העניים את הארץ.
העולם של היום הוא עולם של חברות סעד הפועל כחברת סעד גם במובן הגלובלי – וזה הנצרך לסעד לומד מהר מאד להבין כי מוענקת לו "זכות" לקבל לידיו את פרי מאמציהם של יצרנים. זה המצב האידיאולוגי של עולם המערב, ומצב זה נוצל על ידי רוסיה הסובייטית כאשר הצהירה, לפני כעשר שנים כי היא מסתלקת מכוונתה לכבוש את העולם, אך אם ארצות המערב לא יתמכו בכלכלתה הכושלת היא איננה אחראית לתוצאות... זה כל מה שהיו מדינות המערב צריכות כדי להבין את הרמז ולהכניס את רוסיה הסובייטית לרשימת מדינות העולם השלישי נתמכות הסעד. כדאי לשים לב לעובדה שעל אף הצלחת השוד, לא זנח הגוש הסובייטי, השודד המתוחכם נתמך הסעד, את נשקו: הצבא הסובייטי על טיליו והצוללות הגרעיניות שלו עדיין קיים – וכך גם הק.ג.ב. ומי יודע מה עוד. הנשק עדיין שם, לשעת כושר – אלא שכל עוד מקבל השודד את מה שהוא מעוניין בו על ידי כוח רעיוני מדוע שיפנה לכוח פיזי?
אותו כוח רעיוני מפעיל ארגון פוליטי מסוכן אחר וקרוב יותר למדינת ישראל – הארגון לשחרור פלשתין. מזה למעלה מעשרים שנה שהפלשתים החדירו למירוץ המסכנות את סוס הפליטים שלהם, אשר חוזק באופן מתמיד באמצעות המלחמות כנגד הענק הישראלי. כשהם מתאימים את עצמם באופן מושלם לאידיאולוגיה העולמית, יצרו מדינות ערב מתקפת מסכנות כוללת שראש החץ שלה הוא הסבל העובר על האוכלוסיה הערבית בשטחים שמוחזקים בידי הצבא הישראלי.
מתקפת המסכנות הערבית המשוכללת הולכת וצוברת בשנים האחרונות הצלחה רבה: לא משנה כמה פשעים הוא מבצע, המסכן הוא מסכן. כשהנוצרי מקבל מישהו כמסכן, הוא סולח לו על כל חטאיו כי אין הם אלא תוצאות סבלו. כשהיה על הצלב התפלל ישו על צולביו: "סלח להם, אלי, כי הם אינם יודעים מה הם עושים" כך, המנהיג המחזיק באידיאולוגיה הנוצרית אינו יכול לסרב לסלוח לצולב הברברי ("כי הוא אינו יודע") וקל וחומר שהוא מנשא את הצלוב. אם שניהם מתגלמים באותה מהות פוליטית, הם מהווים סוס נוצרי רב עצמה במיוחד.
עם כל השתדלותה לנצח במאבק על המקום הראשון באולימפיאדת המסכנים, ישראל מפגרת היום בהרבה אחרי הרוצח הפלשתי. לרוצח זה, בגלל "הסבל הנורא" שעבר, לא רק שייסלחו כל חטאיו, אלא שהוא גם יקבל תמיכה וסיוע מכל גוף מערבי .
נצחונם של הפלשתים במירוץ הוא שיעור נורא בכוח הרוח, הכוח האמיתי המניע את אדני העולם. שלילת המקום הראשון במירוץ המסכנות יביא, אולי, את מדינת ישראל – או את עם ישראל – לנטוש את מונופולין הסבל, הנוצרי ביסודו, ולבחור במה שהוא באמת אפשרות המונופולין הטבעי של העם היהודי : הצדק.