מכחישי לקח השואה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 988
מכחישי לקח השואה
בנסיון היומרני להגן על רגשות ניצולי השואה מוקיע מוסד "יד ושם" כל פעילות שמנצלת את השואה "לצרכים פוליטיים", כמו, למשל, נסיון לראות את הצד העקרוני השווה שבין פשעי הממשלה הנוכחית בישראל לפשעי הנאצים.
עפ"י הקלישאה הרגילה האפיינית למכחישי הקשר הזה, די בשוני בפרטים או באיכות כדי להוכיח כי אין דמיון בעקרון או באיכות. אין זה מקרי שהם נותנים במה לראש הממשלה של הדיקטטורה הריכוזית בישראל – אריאל שרון. שרון, המתכנן להרוס בתי יהודים ו/או למסור אותם לצוררי העם היהודי בימינו, רוכב בגאון על הסוס שהוא מקבל ומעז להצהיר בטכס פתיחת יום השואה קבל עם ועולם, כי "לא עוד יהיה יהודי ללא בית" – אך זה לא נחשב לפוליטיקה...
ההתיימרות של ראשי המוסד המפוקפק (במיוחד בלבושו החדש) להגן על יהודים תוך כדי השתתפות בגירושם וחמיסתם, אם בפועל ואם על ידי שתיקם הרועמת, במיוחד כשהיא נעשית על ידי ראשי מוסד שאמור ללמד את לקח השואה, כופה עלינו את המסקנה הבאה:
החוטאים בשלילת איזכורו של דמיון עקרוני בין מעשי הממשל הנובחי לפשעים נגד העם היהודי בהסטוריה מעידים על עצמם שהם, לפחות, לא למדו את לקח השואה; אם אדם מהישוב נתקל במכחיש כזה, שומה עליו לשאלו: אם לא מבחינים בין דמיון עקרוני לבין התאמה בפרטים אז איך, בכלל, ניתן ללמוד משהו מההסטוריה?
אולי אנו צריכים ללמוד זאת מאנשי השמאל, אשר משווים חדשים לבקרים את חיילי צה"ל לנאצים ואת פעולות ההגנה הלגיטימיות של עם ישראל לפעולות האלימות שיזמו הנאצים. המטריאליזם הנצחי של הסוציאליסט הישראלי – החל מבן-גוריון וכלה בטומי לפיד – איננו מאפשר לחסיד המטריאליזם המקומי להמריא מן הדמיון המסויים של פרטי המציאות החושנית למצב של הבחנה עקרונית בהבדל שבין האידאה שתומכת בפעולתו של חייל יהודי המגן על זכויותיו של עמו לבין זו שניצבת ביסוד תפישתו של חייל הדיקטטורה האריאנית – שהוא ההבדל שבין התפישה היהודית והאוניברסלית של זכויות אדם לבין התפישה האנטישמית מיסודה של תיאוריית הגזע של הרייך השלישי.
ואנשים מוגבלים אלה, שכמו בעלי חיים נחותים רואים רק את פרטי המציאות המיידית, ושמבחינתם ההבדל בין העקרון לפרט איננו קיים במציאות ומכל מקום איננו משמעותי, רוצים שנלמד מהם, העוורים, את לקח השואה.
וכשהם ימשיכו לספר לנו בהתרגשות כי ניצולי השואה חשים אי נעימות מכך ש"מנצלים" את השואה "שלהם", מותר לנו שלא להאמין בכך – ולראות את עצמנו, הנלחמים למען כבוד האדם והיהודי בהתנגדותנו לגירוש ולהרס, כיורשים האמיתיים של בני מרד גטו ורשה, אשר למדו את הלקח בעיצומו של המאבק, אמרו: "עד כאן!" ולא הסכימו להמשך הפגיעה בהם על ידי אויביהם. מתוך כבוד לאבותינו ולאבותיהם, שומה עלינו לראות את המאבק נגד מי שמנסה לפגוע בעם היהודי כמתן כבוד להם, ברוח תפישת החירות היהודית של "בכל דור ודור..." – וכביטוי של העובדה שבקשר שאנו עושים בין צוררי העבר לצוררי ההווה ממלאים אנו את צוואתם הקדושה של אבותינו הקדומים.