סמליות וקדושה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 780
סמליות וקדושה
אקדים הבהרה: טיפולי בנושא הקדושה הוא מוגבל: הוא מבוסס על הבנתי כהוגה את המושג ואין לראותו כפסיקה מוחלטת כי אינני בר-סמכא במושג הקדושה כפי שהוא בא לידי ביטוי בדת, שהיא מקומו הטבעי. שני נושאים העולים בהקשר של העיר חברון הם סמליות וקדושה. כל אחד מאלה הוא מושג בעל משמעות שונה, שלצורך כל דיון בהם, יש להגדירה כהלכה.
סמליות הוא מעמד של ייצוג, השייך לתחום ההכרה האנושית. כשדבר כלשהו – כמו, במקרה זה, עיר – הוא בעל ערך סמלי, משמעות הדבר היא שעבור בני אדם מסוימים הוא מייצג בעצם קיומו ערך מסוים. קדושה, ששייכת למימד המציאות העובדתית, משמעה שלדבר מסוים יש במציאות מעמד מיוחד, המציב אותו בתוך מימד רם, השייך לקבוצת דברים שאינם כמו שאר הדברים במציאות, אלא יש לה תפקיד מיוחד. תפקיד זה הוא המקנה לו מעמד של קדושה.
כל אחד משני מושגים אלה, סמליות וקדושה, יכול להיות מוסכם על ידי בני אדם שונים לגבי עובדות שונות – דברים שונים מסמלים ערכים שונים ומידות שונות של קדושה עבור בני אדם שונים - ויש תהליך מציאותי מסוים שבו עובדה כלשהי זוכה להגיע למצב של קדושה או רוכשת ערך סמלי עבור.
ההבדל העקרוני הראשון בין מושגים אלה מקורו בכך שבזמן שדבר הוא סמלי כאשר הוא אומר ערכים מסוימים לבני אדם, קדושה היא מעמד מציאותי עצמאי שאינו קשור, בהכרח, לבני אדם.
ביהדות יש התייחסות רבה ומורכבת לנושא הקדושה. ענינה של קדושה הוא, ביסודו של דבר, הקדשה לטובת ערכים שנחשבים לקדושים – ואלה נתפשים ככאלה כי הם משויכים למימד קדוש במציאות ובחיים. ביהדות מקובל לראות את כל מה שמתייחס לעולמות שבהן שוכנת ההווייה האלוקית כדבר קודש, החל מהספרים העוסקים בו – ספרי קודש – והמשך בדברים רבים ביותר, אשר יכולים להיות דברים פשוטים שנקשרו, בשל שימושם או תפקידם, לקדושה. רבות הן הפעולות אשר נעשות בהקשר של קדושה ויש דברים רבים – ובכלל זה בני אדם, עצמים ופעולות – אשר נחשבים בשל כך למקודשים.
לעיר חברון – ובמיוחד למערת המכפלה – יש בעיני רבים מעמד של "מקום קדוש". לא מדובר במעמד רשמי, כי יש המרחיקים לכת עד כדי הטענה שביהדות אין מקומות קדושים, אך אין מענינו של מאמר זה לצלול לעומקי הויכוח. בכל מקרה, היותו של קבר של אדם חשוב למקום מקודש הוא, בימינו, תופעה נפוצה וידועה הנהירה לקברי גדולי תורה כדי לבצע במקום טכסי אזכרה ותפילות, על יסוד ההנחה שיש משמעות למקום. תפקיד מסוג זה ממלאת מערת המכפלה, המושכת אליה אלפי מאמינים.
עם זאת, מבחינה פילוסופית, קדושה היא מעמד מציאותי שאינו תלוי בהכרה או באמונה. עקרונית, מעמד של קודש אינו תלוי בהכרה אנושית, אף שפעמים רבות מעשי האדם הם המעניקים לדבר כלשהו תוקף של קדושה. למעשה, ניתן לומר שקדושה משתייכת להקשר של קודש, כמו למשל לעבודת קודש, שהיא פעולתם של המשמשים בקודש בבית המקדש (שגם הוא, כפי שמובן משמו, עוסק בקודש). מעשים רבים הנחשבים לתומכים בקדושה אינם קשורים אליה בהכרח, מתוקף יצירתם ושימושם הראשוניים.
אך לעיר חברון ולמערת המכפלה שכלולה בה גם יחד יש גם מעמד סמלי; במובן זה משמעות הדבר היא שהיא מייצגת ערכים מסוימים. סמליותה של העיר יכולה לומר דברים שונים לגמרי לאנשים שונים לגמרי. למשל: ליהודים המאמינים יכולה חברון לסמל את ערש האומה היהודית בזמן שלחברי התנועה "שלום עכשיו" היא יכולה לסמל החזקה לא מוסרית בשטח כבוש, שאין למדינת ישראל זכות להחזיק בו.
במאמרי "חברון כסמל" העליתי את השאלה: מה יש בה, בחברון, שמושך אליה משאבים של גורמים כה רבים, שחלק גדול מהם בוודאי אינו דתי? המסקנה היא, לכן, שאם לא מדובר באמונה דתית, אז לא מדובר באמונה בקדושה, אלא בסמליות.
מתוקף זה, מצאתי לנכון לברר מה יכולים להיות תכניה הערכיים של סמליות זו, כלומר מה שמהווה את היסוד לחשיבותה של חברון כלפי העולם המעורב בה. בדיון שהתפתח, בהקשר זה, עלה נושא הערך הסמלי שהיה למגדלי התאומים בניו-יורק. אין ספק שערך סמלי זה הוא מה שהביא עליהם את המתקפה המוסלמית, כי הם ייצגו לא רק משהו יסודי בהשקפתה של ארה"ב, אלא את מודעותו של העולם לערך זה.
אם ננסה להגדיר את הערך הזה, שעמד ביסוד התאומים, נגיע למשהו כמו "כלכלה חופשית" או מה שהעולם של ימינו היה קורא אולי "קפיטליזם". נראה כי יסכימו הסוציאליסטים מתנגדי הקפיטליזם כי זה היה הרעיון היסודי של תוקפי התאומים – ותחושת ההצלחה שלהם בוססה על הצלחתם להפיל את מה שראו כמבצר הקפיטליזם. אך אם נמשיך את הניתוח לעומקו ונשאל "על מה מבוסס הקפיטליזם?" או "על מה מבוססת כלכלה מוסרית?" נמצא שמבחינה ערכית, מושגי היסוד שבהם מדובר הם קודם כל מושג הקנין הפרטי ולצידו ערך האדם היחיד, בחירתו החופשית - ועושר.
ובהקשר זה, לא ניתן להימנע מלהצביע על כך שהדת אשר חרתה על דגלה את הקנין הפרטי והציבה אותו כמושג יסוד בתפישת העולם שלה היא היהדות. מושגי היסוד האחרים הנגזרים מכך באים לידי ביטוי בפעולתם של אבות היהדות, שהצטיינו כולם במוסריות יחידאית אשר הביאה להם גם עושר מופלג. סמלית ומעשית, הופעתו של סיפור רכישת מערת המכפלה על ידי אברהם אבינו היא הביטוי העתיק והראשוני של הצהרת היסוד הערכית של כל מה שעומד ביסוד הטוב שבעולם החומרי.
מבלי שרבים יכירו בכך, מהווים מערת המכפלה ובניני התאומים גם יחד סמל לערך יסודי אחד - לשפע שניתן למי שפועל באופן מוסרי, כלומר על יסוד הנחת הקנין הפרטי; כמו רבים מבעלי ההון בארה"ב היה גם אברהם אבינו, שבא לחברון, בעל הון גדול, שעשה את עושרו מגידול צאן. כמובן שבנושא זה לא תהיה הסכמה רבה בין רבים מהמאמינים היהודיים לבין המשקיעים בבורסה האמריקנית, אך מבחינה עקרונית שני אלה שותפים.
עובדת היותו של אברהם בעל הון לא הייתה נושאת משמעות כה רבה אם לא היו רבים כל כך ההזדמנויות שבהם מזכירה התורה כי אבותינו היו עשירים. הדבר מראה על החשיבות שמייחסת היהדות לעושר – ובהקשר המוסרי שניתחתי, מראה הדבר על היותו של העושר החומרי שכר עלי אדמות תמורת התנהגות מוסרית, שאפיינה את אבותינו.
הנושא של עושר חומרי הוא עקרוני כל כך שהנצרות מצאה לנכון לתקוף אותו ואת הרכוש הפרטי בספרה, המתיימר להיות המשך התנ"ך. בספר זה תובע ישוע ממאמיניה החדשים של תורתו לגלות את אמונם בה על ידי ויתור על קנינם הפרטי לטובת הקהילה. סוג זה של עימות יסודי בין ערכים נמצא בלב העימות הכלל-עולמי עד היום ומכך משמעותו הגדולה. טענתי היא שיש יסוד להניח שעבור בני העולם הנוצרי, גם אם אינם דתיים, יש לדבר זה משמעות של משקע ערכי יסודי ומכך סמליותו הרבה.
במובן זה, מה ששם את התאומים בניו יורק על כוונת האסלם החל בחברון – ומה שקרה בחברון לא יכול לקרות בשום מקום אחר. אך זה איננו מה שעושה את חברון – אם בכלל – לעיר קדושה. עימות הערכים הבין-תרבותי ו/או הבין-דתי שבו מדובר, כאשר מעורבים בו אנשים שאינם דתיים ולכן אין מושג הקדושה אומר להם דבר, יכול להיות מוסבר רק בערכו הסמלי ומכך אבחנתי.
ועל כל זה אוסיף שלא מדובר, מבחינתי, ביותר מאשר בתיאוריה.