עריץ במאבק לחופש
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1027
עריץ במאבק לחופש
את ההסכמה הציבורית שהדתיים מפעילים "כפיה דתית" מנצל כל גוף שמוצא מה להרוויח מזה. דוגמה לכך היא פעולתן של רשויות עירוניות אשר עושת רווחים פוליטיים נאים מפעולות שהן עושות, כביכול, נגד כפיה דתית. בולט במגמה זו הוא ראש העיר תל-אביב, רון חולדאי, שברגיל הוא ראש כנופיית שודדים איומה, המבצעת מדי יום מעשי פשע כפייתיים נגד מאות אלפי אנשים. שודדים אלה, פקחי העיריה – הלבושים כשוטרים והמזויינים כמעט כחיילים – פושטים בעיר כשהם מוצצים מעורקי האוכלוסיה כמה שיותר ממון. הם עושים זאת באמצעות מסים כבדים ובלתי מוצדקים שחלק מהם העיריה גובה דרך קבע עבור מטרות שלא למענן הוקמה, כמו חינוך ותרבות.
מסי חניה, תשלומים על מכירה בשוק, גביה מבעלי עסקים של מסים על שילוט, בנוסף על תשלומי שגרה לרישוי עסקים ולהטלת מגבלות חמורות על החזקת בתי עסק, כמו חיוב בשירותי לקוחות, פושטים שירותי העיריה, שאינם אלא שודדים, הבוזזים בצורה ברברית, באלימות ובחוזק יד, כשהם חמושים במחלקה משפטית רבת אמצעים, הכוללת אגף גביה עירוני פרטי, ואלה ממומנים בדמי קרבנותיהם, שידם אינה משגת התמודדות זו והם נאלצים לסגור את עסקיהם.
אך מבחינת תדמית פוליטית, מצליחה עיריית תל-אביב, על אף העובדות המוכיחות את היותה זרוע מקומית של עריצות, להציג את עצמה כלוחמת לחופש. היא עושה זאת באמצעות סירובה ליישם חוקי עזר הנתפשים בתודעה הציבורית כחוקי כפיה.
בתשעה באב קיבלו חובשי הכיפות שיעור חשוב בנושא הכפיה: ה"היתר" שנתן ראש עיריית תל-אביב לפתיחת מסעדות בערב ט' באב, יום הזכרון והאבל על חורבן בית המקדש, הציג אותו כלוחם חופש בפני האזרחים הבורים וחסרי ההבנה, בשל מטען החינוך שקיבלו, אשר מציג כל התנגדות לחוקים המבוססים על המסורת כהתנגדותו של האדם החפשי לכפיה הדתית.
וכפי שמחדל חרדי – או חישוב פוליטי סמוי אחר – גורם לכך שאין הדתיים תוקפים את מה שקורה בצה"ל מבחינה מוסרית, אין הם מוצאים לנכון להתנגד לצורה שבה מנצל אותם גם השלטון המוניציפלי מבחינה פוליטית.