צידוק מוצדק

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 959

צידוק מוצדק

על שקר המחדל החרדי

בחוגי המתנגדים לחרדים מן השמאל האתאיסטי נהוג לצטט את ההצדקות שבאמצעותם מסביר החרדי את מה שנראה לעיניים חילוניות כחטאים, ומכיוון שהמטרה של מצטטים אלה היא להציג את החרדים באופן שיעורר דחיה, אם לא ממש שנאה, נבחרות לצורך זה האמירות שנתפסות כהצדקות לא מוצדקות בעליל; למשל, במאמר שכתב נחמיה שטרסלר סיפר הוא על "בחור ישיבה אחד ששאל רב אם מותר לו לקנות כרטיס נוער ב"אגד" אף על פי שעבר את גיל 18; "הרי זה גזל מ"אגד", אמר התלמיד.

לדברי הכותב "הרב לא חשב הרבה וענה ש"אגד" ממומנת על ידי הממשלה, והממשלה גוזלת מסים,
ולכן, לדברי הרב, מדובר בסך הכל ב"החזר גזל". ממשיך שטרסלר וכותב: " זה בדיוק הצידוק להעלמות המס רחבות ההיקף ברחוב החרדי. החרדים חיים באווירה של זלזול עצום בחילונים. הם אינם מבינים איך החילונים מסכימים לוותר על עקרונותיהם תמורת אחיזה בשלטון."

הבעיה שנובעת מדברים אלה (שאולי נאמרו ואולי לא) היא פשוט שהצגת היחס של הממסד כלפי האזרח כיחס של גזלנים היא נכונה עובדתית – ובהקשר זה, העובדה שהחרדים מזהים את התנהגות הממסד כלפיהם ככזו של גזלנים נובעת בדיוק מרגישותם של שומרי מצוות למוסר בכלל ולגזל בפרט, שלא לדבר על כך שנושאים אלה נלמדים על ידם כדבעי והם רחוקים מלהחזיק בבורות שיש לרוב החילוניים לגביהם. מבחינה זו, הרי שבדברי האשמתו אותם מבטא מר שטרסלר גישה נפוצה בעולמם של מתנגדי החרדים, המבטאת אי הבנה נפוצה לגבי מניעי החרדים ובמיוחד לגבי מוסריותם, שאותה הוא מנסה להציג ככזו שנשענת על גזל.

דווקא בגלל היותו של שטרסלר כלכלן נודע במקצועו בישראל, בולטת הבורות שלו לגבי הרעיון הדתי על רקע אי הבנתו את המנגנון הפוליטי-כלכלי של מדינת ישראל ומבטאת את הבורות, המחדל והטפשות שיש במערכת החילונית לגבי הדתיים; לעומת השקר המנסה לטפול על החרדים האשמה בהתחמקות מאחריות ומנשיאה בעול, דווקא הקפדתם של שומרי המצוות מן המגזר החרדי ב"קלה וחמורה" בחייהם, היא המוציאה מכלל אפשרות את אפשרות בחירתם בפתרון ה"קל" של אי תשלום על יסוד של תירוץ קל ערך – שלא לדבר על כך שנושא זה הוא אחד מני רבים שבהם מוצאים לנכון מתנגדי הדתיים להוקיעם על חטאים כאילו היו מפגרים מבחינת הבנתם את המוסר.

למעשה, בבדיקה לעומק של דברי הרב שמוזכר לעיל מבחינה עובדתית יסתבר, כאמור לעיל, שהצדק עימו. שכן לא זו בלבד שחברת "אגד" אכן מייצגת את השלטון בכך שזה העניק לה מאז קום המדינה את המונופול (כלומר: את השליטה הבלעדית) על התחבורה הציבורית ברוב קוי התחבורה בישראל, אלא שכתוצאה ישירה לכך גרמה "אגד" – בגלל פעולתה כזרוע מבצעת של הריכוזיות הממשלתית בתחום זה להיותה של התחבורה הציבורית בישראל אחת מן היקרות בעולם החופשי. בנוסף לכך קיבעה "אגד", גם בשל פעולתה נגד כל תחרות אפשרית, מצב שבו לא יכלו אזרחי ישראל במשך תקופה ארוכה להגיע בנוחות וביעילות ממקום למקום בישראל, דבר שללא ספק היה בעל השלכה עצומה על התפתחותם של ישובים במקומות נידחים, על כל המשתמע מכך.

לפיכך, מהווה דווקא הדוגמה של ניצול ההזדמנות לפגוע בהכנסותיו של "אגד" אחת מני הזדמנויות רבות שבהן מצווה אדם צודק לגנוב מן הגנב. בנוסף לכך הרי שבהקשר זה, להציג את הדברים כאילו הרב "לא חשב הרבה" לפני שהשיב לבחור הישיבה על שאלתו, הוא נסיון להציג את שני בני האדם האלה, שהלימוד הוא חלק חשוב בחייהם לפחות כבורים ושטחיים אם לא כלא מוסריים, בזמן שמדובר במי שמייצג בפועל מגזר ישראלי אנושי אשר עוסק תדיר בשאלות יסוד של מוסר הנוגע לזכויות קנין, שבהן עוסקת היהדות החרדית במוסדות הלימוד שלה על בסיס קבוע, במשך מאות רבות של שנים.

מבחינה זו נופלת דווקא התרבות החילונית במוסריות התרבותית שהיא מייצגת בהרבה מן המוסר שאותו מייצג החרדי. הכפיה וכוח הזרוע שבהם משתמשת המדינה החילונית כדי להביא את אזרחיה – דתיים וחילוניים כאחד – לבצע את כל אשר יעלה בדעתה, הם חלק מובנה בתפיסתם ובשיטת חשיבתם של האזרחים החילוניים – ובמיוחד על ידי אלה מהם אשר מצדיקים את המדיניות האלימה של הממסד הסוציאליסטי, הפוגע בזכויות נתיניו. אזרחים אלה מפגרים, במובן זה, הרבה אחרי היהודי הדתי. הוא, הלומד במשך כל ימיו את חוקי היסוד של המסורת היהודית, האוסרים אפילו על מלך לגנוב מנתיניו, רואה את הממשל ואת כל המסכינים עימו כחוטאים – והוא צודק.

שכן, אין שום הצדקה אנושית לפגוע בזכויות האדם של האזרחים על ידי המדינה. לא מדובר רק בבעיית הסבל הישיר, העוני והמחדלים הלוגיסטיים שנגרמים על ידי כפייתה המתמדת של המדינה אלא בכך שמיעוט החופש הופך את אזרחי המדינה לפחות אנושיים במובן היסודי ביותר: הוא גורם להם, בשל הפיכתו אותם ליצורים שרגילים לחיות כלואים, לראות את המציאות בעיניים של אסירים וסוהרים. בהתאם לזאת, המאפיין הנפשי-רוחני של אזרחי ישראל החיים כל ימיהם בכלוב המדינה, הוא שנדמה להם שחיים בכלוב היא דרך החיים המתאימה לאדם ולפיכך הם גם מוצאים לנכון להשתמש בכפייה גם ביחסים שבינם לבין בני אדם אחרים.

למרבה האבסורד, האזרח הישראלי מחונך כמעט מיום לידתו על ידי מערכת החינוך הממלכתית, אשר מאלפת אותו לראות את המדינה כביטוי של חופש ואת כל מי שאינו מוכן לסור למרותה – ככפייתי וכדוגל בבורות. דבר זה מתבטא בהאשמתם הקבועה של החרדים, אשר אינם מוכנים לציית לחינוך הממשלתי, כאילו דווקא הם – המייצגים בענין זה את החופש – תומכים בכפיה ובבורות. דוגמה מובהקת לכך היא מה שנאמר בהמשך מאמרו של מר שטרסלר לגבי תכנית הלימודים של החרדים; הוא כותב גם כי "הציבור החילוני, ברוב טיפשותו ...מעניק תקציבים למערכת החינוך העצמאית של החרדים אף שמלמדים שם רק תלמוד; לא מתמטיקה, לא אנגלית, לא מדעים, לא היסטוריה ולא אזרחות".

בדבריו אלה מתבטא הוא כמי שתומך בדיקטטורה חינוכית, שבה המדינה היא מחנך העל של האזרחים, כמו ברוסיה הקומוניסטית או גרמניה הנאצית. האבסורד שמתבטא בגישתו זו של הקומיסר שטרסלר היא שקביעת תכנית הלימודים נתפסת בעיניו, הנחשב לישראלי משכיל, כמה שהוא זכותה של המדינה לקבוע לגבי אזרחיה. בהתאם לכך סובר חלק לא קטן מן החילוניים המחונכים על ידי המדינה, אשר עקב כך גם מצדיקים מוסרית את קיומו של משרד החינוך, המחליט מה על תלמיד ישראלי ללמוד (בהנחה שהמדינה יודעת טוב יותר מהאזרח מה חשוב בחיים) כי הם באמת יודעים מה כדאי שהחרדי יידע.

מחוץ לכך שאין למי ש"יודע טוב יותר" זכות לכפות את השקפתו על מי ש"יודע פחות", הרי שכאשר מדובר בישראל, העובדות מצביעות על שני דברים: א. שבמצב התרבות וההשכלה הישראליים, המנוהלים ביד רמה על ידי החינוך הממלכתי קיימת מזה שנים רבות התדרדרות בתחומי יסוד רבים כמו הבנת הנקרא ויכולת היצירה המקורית. ב. שרמת ההבנה והמודעות לנעשה בתחומי החברה שמייצגים, כאמור לעיל, בורות גמורה של החילוניים לגבי חופש וכיבוד זכויות יסוד, גבוהה הרבה יותר בחוגי החרדים, אשר בחומר הלימודים היסודי שלהם – כתבי הקודש והמסורת היהודיים - קיימת תשתית טובה יותר להבנת היחסים בין אדם לשלטון – ולמעשה בסיס טוב יותר לחברה מוסרית.

אלא שמבחינה עובדתית, החרדים – כמו כל אזרחי ישראל - כפויים על ידי המשטר כבר מזמן קום המדינה. לא רק שחלק גדול ממשאביהם הנגזלים באמצעות חוקי המיסוי על ידי המדינה נופל בידי מוסדות, ארגונים וגורמים לא דתיים אשר הם אינם יכולים לנצל, כי מדובר בחיזוק ערכים שהחרדים אינם נהנים מהם, אלא שהם מואשמים תדיר – כמו במאמרו של מר שטרסלר – בניצולו של ה"חילוני". החרדים להגנת המדינה החילונית מחמיצים לעתים קרובות את העובדה שבתחומים רבים מוגבלים החרדים על ידי המדינה מלפעול – ובין היתר מדובר בכל ערוצי העבודה שפתוחים לפקידות הממשלתית העצומה, שהיא "אוכלת החינם" האמיתית המכלה את ממון משלמי המסים בישראל (כולל החרדים!).

וההבדל העקרוני הגדול שבין החרדים לחילוניים הוא בדיוק מה שמבדיל בין הרב שלפי הסיפור שלעיל פטר את תלמידו מחובת תשלום למדינה לבין מר שטרסלר. שכן בזמן שבו מר שטרסלר מבטא כניעה גמורה לשלטון המדינה ולסמכות הממלכתית מבטא דווקא הרב החרדי את גישתו של אדם נאור, היודע מה עומד ביסוד שליטתה של חברה כמו "אגד" בשוק התחבורה ולפיכך מנצל את ההזדמנות של כל אדם חופשי להתחמק מלציית לחוק שנכפה עליו. למתור לציין, בהקשר זה, שדווקא היותו של מר שטרסלר כלכלן בעל השכלה היתה צריכה להביאו לדעת ולהעריך את היחסים שבין אזרח למדינה ככאלה שיש בין אזרח למדינה המשרתת אותו ולא להיפך, כמו בין מדינה לעבדיה.

דווקא בהקשר זה, של קיומו של מונופול ממשלתי בלתי צודק, אשר פוגע ברוחו ובכיסו של האזרח גם יחד, מהווה עצם העובדה שמר שטרסלר, האמור להבין בכלכלה, איננו מכיר את אי הצדק המגולם בחברת האוטובוסים הממשלתית, הוכחה ועדות לבורותם ואי מוסריותם של התומכים במדינה בצורה עיוורת. ואולי כדאי לשאול אנשים הסוברים שיש צדק בגישתו של שטרסלר לגבי "סכנת" החרדיות, אם אין המדינה החילונית מגלמת בעולמם בדיוק את אותה מהות שבאמונה העיוורת בה הוא מאשים את האדם הדתי – ואם אין הוא פוסל את הגישה הדתית במומו שלו, שכן כמו כל חילוני ישראלי שחונך לפחוד משד ה"כפיה הדתית" ולראות את החרדי כמי שניזון ממשאביו, הוא מניח שהדת בכלל – והעולם החרדי בפרט – נושאים עליהם את חותמת הכפייתיות, שהמדינה – ורק המדינה – חוטאת בה.

ויש מקום לחשוד כי השקר הגס הזה, המתעלם מהאלימות והכפיה הקיימות בממסד הישראלי אך מוקיע את הדתיים כמכוונים לכפיה ומפחיד את החילוניים מה"כפיה הדתית" שאיננה קיימת, אינו ביטוי של בורות תמימה או נאיבית, אלא של נטיה זידונית הרבה יותר: של מגמה שיש בה כדי להסיט את אש הביקורת של עם מדוכא, על מחדלים, קשיים, סבל ופגיעות רבות בזכויותיו שמקורם בממשל, אל עבר המגזר המקופח באמת, שאיננו מקבל מדרך רגל בתקשורת ובחינוך הממלכתיים ולפיכך אין הוא יכול – גם אם ירצה – לבטא את עמדתו האמיתית ולחשוף את השקרן, כדי לבלום את גזלנותו.

 

נתונים נוספים