משפטו של אריה דרעי כסמל
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 940
משפטו של אריה דרעי כסמל
אריה דרעי נרצח על ידי השמאל ברצח האופי התקשרתי האכזרי ביותר בהסטוריה של מדינת ישראל. רצח זה לא בוצע על רקע אישי אלא סמלי: אריה דרעי סימל ערך שהשמאל ראה חובה בהריסתו.
מזה שנים אנו שומעים על אריה דרעי בצמוד לקריצת-עין המצביעה על שחיתות וגניבה. מזה שנים "יודע" הציבור כי ה"דתיים" הם גנבים... דיעה זו לא נולדה במקרה אלא נוצרה בדם קר; לכל אדם ישר ואובייקטיבי, פרשת אריה דרעי מהווה את ההוכחה המוחצת לכוחם המשולב של אי מוסריות השמאל ויכולת ההרס של התקשורת הישראלית וזאת בשל העובדה שדרעי הוקע ומוקע על ידי כל שינקינאי יושב קרנות ושות' מזה שנים, על אף העובדה שאשמתו כלל לא הוכחה.
ההמון המוסת של השמאל, אשר תר אחר כל הזדמנות לפוגרום אנטי-דתי, "סידר" לדרעי משפט לינץ' חפוז לפי עיקרון בית הדין הצבאי, הגורס שאדם אשם כל עוד לא הוכחה חפותו, ודן אותו למוות בעינויי רוח, כהשראה מוקדמת למסלול עינויי הדין שהוא עובר עם משפחתו מאז ועד היום.
בסיועה של התקשורת השמאלנית, אשר התגייסה בחפץ לב למשימה ה"קדושה" של הוקעה אישית, רואה היום הציבור החילוני-שמאלי את אריה דרעי כסמל מוחשי לשחיתות הפוליטית של הדתיים בכלל ושל ש"ס בפרט. חכמתו הפוליטית של השמאל הישראלי סייעה לו לנהל מהלך אשר תימרן את דרעי לעמדת התנצלות, מה שיצר רושם כי "הכובע בוער על ראש הגנב". ענין זה שימש, בין היתר, הסחת דעת ציבורית עצומה בגדלה מפשעים פקידותיים "שגרתיים"; בעת שבה התנהל כל פסיק במשפטו של דרעי בתרועה תקשרתית רמה התנהלו בצנעה, בהשקט והרחק מאור הזרקורים משפטיהם של בכירים בסוכנות, בהסתדרות ובהנהלות תאגידי ענק ציבוריים.
מה שהשמאל ומשרתיו אינם יודעים, אולי, הוא שההסטוריה איננה מחשיבה את ההמונים ככוח משמעותי ותופשת רק את אלה המנהיגים אותם - או המסיתים אותם - כבעלי אחריות מוסרית; על סמך הנתונים העובדתיים המקיפים הנוגעים בהכפשה, עלילה וניפוח עובדות בעלי אופי סמלי ופוליטי בענינו של דרעי, אני מניח כי בראייה הסטורית אובייקטיבית יהיה לפרשת דרעי מקום של כבוד בשורת משפטי עלילה נודעים בהסטוריה של העם היהודי, הכוללת את משפטיהם של דרייפוס, בייליס ועוד.
זה כבר לא משנה מה יהיו תוצאות המשפט; השמאל והתקשורת כבר השיגו את הפגיעה המבוקשת בדתיים מזה זמן רב - את זאת ניתן לראות ע"פי תגובתו מלאת החששות של הציבור החילוני לעליית הדתיים בבחירות האחרונות. גם אם תצא חפותו של דרעי אל האור זה יהיה אור חלש ומאכזב שלא יעמוד בשום יחס שווה-ערך לחשיכה שהוטלה עליו על ידי התקשורת: הקרבן הוצא להורג על ידי הבערות והאיבה זמן רב לפני פסק דינה של המדינה.
כמו דרייפוס או, אם תרצו, כמו היהודי זיס, דרעי מאמין בתמימותו בצדקת בית-המשפט. הוא איננו קולט את משמעות המשחק המכור של השמאל שלפיו גם זה לא יעזור לו אם ייצא זכאי. הוא איננו תופש כי הענין הכספי אינו אלא תירוץ: הרי סכומים גדולים פי כמה נבזזים מעל ומתחת לכל שולחן ממשלתי בכל שעה ולאור היום. השמאל יודע כי הציבור אינו טוב במספרים - הרי הוא זה דאג לכך שיכולת ההפשטה והחשיבה של האזרח הישראלי יילכו ויתדרדרו באמצעות שליטתו רבת-השנים בחינוך... דרעי - ולמעשה כל יהודי במדינה - עומדים בפני אוייב שמשמעותו גדולה הרבה יותר מסיעה פוליטית מתנגדת. המדיניות והתקשורת של השמאל אינם אלא כיסוי חדשני של אוייב ישן: אנטישמיות. אין זה מקרי כלל שדרעי - כסמל - מואשם באותו חטא קבוע אשר מאז ומתמיד הופנה כלפי היהודים באשר הם: תאוות ממון.
בתכניתה "הכל דיבורים", אשר בה נדון נושא משפטו של דרעי, מצאה השדרנית שלי יחימוביץ מקום לציין בהדגשה כי אריה דרעי חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו. האם יש קשר בין עובדה זו לעובדת עליית כוח הדתיים בבחירות האחרונות, או לכך שיש דיבורים על הפרטתה האפשרית של רשות השידור - או, אולי, לכך שיש ביקורת על פנייתה של התקשורת כנגד הימין והדתיים במשך זמן ארוך?
שלי יחימוביץ', כסמל לתקשורת מגוייסת השמאל, אשמה בענין זה כל עוד לא הוכחה חפותה.