השפלה מחזורית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 843
השפלה מחזורית
בפועל אין היהדות מקובלת על הממשל בישראל כגישה רעיונית לגיטימית והיא אפילו איננה נהנית ממעמד של חוג מקובל באוניברסיטה. בזמן שכל חוג אחר, הנוגע לנושאים איזוטריים או זרים לגמרי לתרבות המקומית מקבל ללא שום ויכוחים לגבי הצורך בו את התקציבים שבהם משתמשים העוסקים בו. המשאבים הנדרשים כדי לממן את המחקרים, הלימודים, המסעות, הכיבודים ומה לא הניתנים לעוסקים בו, היהודים הדתיים צריכים לעבור כל שנה מחדש טכס השפלה ציבוריים פומביים שבהם עולה בציבור מחדש השאלה באם פעילות הישיבות נחוצה לתרבות, תחת כותרת המטרה המוצהרת לדאוג לענין הציבורי כדי שמשאביו לא יוצאו לריק על "שטויות".
במובן זה נתפש כל פרופסור אלמוני באקדמיה – ומדובר באלפי בעלי תואר כזה - כבעל מעמד העולה על זה של רוב הרבנים וגדולי התורה; בזמן שהראשון מוערך על ידי הציבור כמעט אוטומטית כאיש מדע בתוקף התואר האקדמי שלו, ונהנה כל חייו מהכנסה ותנאים התואמים זאת, על אף שאין למשלם המסים מושג על תרומתו הממשית לחייו, חייב גדול התורה לבקש את משאבי המדינה כאילו לא רק שאינו זכאי להם בתוקף השכמים שנערכו בינו לבין הממשל, אלא שאין הוא תורם לציבור שממנו בא - וזאת על אף שהרבנים וגדולי התורה – בניגוד לפרחי המעבדה - משמשים בקודש ומשרתים את ציבורם באופן מתמיד בתחומים רבים.
וכאילו כדי להעצים את ההשפלה, שומה על איש הדת היהודית להוכיח את עצמו כראוי לתקציב בפני רשות חילונית, כאשר חלק גדול מהציבור החילוני אינו רואה את הדתיים בעין טובה, וממילא איננו מסוגל לשפוט לעומק את אנשי ההלכה והמסורת. לעומת זאת, כל איש אקדמיה, העוסק בתחומים שבחלקים גדולים מהם אינם תורמים דבר להעשרת חיי הישראלי, רואה את התקציב הממשלתי-ציבורי כזכותו הבלתי מעורערת – ובהתאמה לכך כל ערעור על זכותו למשאבי הציבור נתפס על ידו כאיום על מעמדו, שאותו הוא רואה ככזה של חלוץ אמיץ המגן על הקידמה התרבותית..