המדינה כאויב העם

המדינה כאויב העם

מהיכן באים מהרסייך ומחריבייך?

בתקופת קיומה הצליחה מדינת ישראל לפגוע בבני העם היהודי במידה רבה יותר משעשו זאת הגדולים בשונאיו; היא עשתה זאת באמצעות שיעבודו באורח יסודי יותר משהצליחו לבצע בו לאורך ההסטוריה ארגוני כוח גדולים כמו הנצרות, אימפריות ענק כמו זו של רומי ומדינות רבות כוח כמו גרמניה הנאצית. כל אויביו אלה של עם ישראל הצליחו לפגוע בו פיזית, להרגו, לענותו, להפקיע ממנו את רכושו, לגרש אותו ולהגלותו מארצו העתיקה – אך רק לעתים רחוקות הצליחו לשבור את רוחו.

אויביו הרבים של עם ישראל ניסו גם לפגוע בו מבחינה רוחנית בדרכים שונות, החל מהוקעתו על יסוד דתי, כאשר דחו את יסוד אמונתו המנוגדת לשלהם, המשך בשלילתו המוסרית, כאשר הציגוהו כאויב האדם וכנושא בשורה לא מוסרית בעצם הצלחתו הכלכלית, שאותה ראו כפרי של "תאוות בצע" וכלה בחוכמתו הייחודית, אשר בזכותה הגיע להישגים רבים בעולם האנושי. אך על אף שכל אויביו אלה הצליחו לגרום לו לנזקים רבים, הם מעולם לא הצליחו לערער את בטחונו בצדקת דרכו.

כל אלה, שנמשכו אלפי שנים, לא הצליחו להביא את העם היהודי למחשבה שדרכו הדתית או המוסרית אינן נכונות ולגרום לו לפקפק במורשתו, לנטוש את דרכו, את אמונתו באל או את מסורת אבותיו – עד לעידן החדש. בעידן זה עלו ממש מתוך היהדות גורמים שהצליחו להביא לפיצולים, לפילוגים ולתופעות של ספק עצמי תוך-יהודי, אשר הביאו - לראשונה בהסטוריה הארוכה של עם ישראל – למשברים פנימיים עמוקים, שהחלו בויכוחים רעיוניים דוגמת אלה שעלו בתקופת השבתאות וההשכלה והגיעו עד לתופעות של עזיבת הדת לטובת התבוללות וחילוניות שאת שיאן ניתן למצוא במדינת ישראל.

מדינת ישראל היא, למעשה, שלב השיא של התהליך שבו צמחו ממש מתוך היהדות גורמים המתנגדים למסורת ישראל במפגיע על אף שהם שייכים במקורם לשלשלת הדורות היהודית. ההתנגדות הישראלית למסורת ישראל מאז קום המדינה מורכבת מהתנגדות שמאלנית-אתאיסטית, הרואה את הדת בכלל ואת הדת היהודית בפרט כתופעה מיסטית, פרימיטיבית ואנכרוניסטית, המנוגדת לשכל הישר ולמדע – ומהתנגדות פוליטית-כלכלית ברוח מגמות הפציפיזם, החל מרעיונות השלום המנוגדים לרעיון ארץ ישראל המובטחת וכלה ברעיונות הסוציאליזם, היוצא נגד מסורת היהדות התומכת בזכויות הקנין ובקניניות (הקפיטליזם).

כל המגמות הללו, הפועלות בחסות תרבותה של מדינת ישראל, מצליחות מאז קום המדינה במקום שבו נכשלו כל אויבי העם היהודי מחוץ, בכך שהן מצליחות לפגוע באחדותו של העם היושב בציון ולהביאו למצב נפשי של חוסר איזון. התופעה של המאבק הקיים היום בישראל בין האזרח היהודי שומר המצוות לבין האזרח החילוני ו/או זה המתנגד למסורת הדתית היא רק חלק מהבעייתיות המאפיינת את מצבו של העם היהודי בהווה. מבחינה מוסרית יש בישראל של היום אי הסכמה בין חלקי העם לגבי מושגי היסוד של הצדק והן כלפי הערכתו של היהודי את עצמו מבחינה מוסרית. בהקשר זה ניתן לראות כי אם ההישג הגדול ביותר שיכול לזקוף לטובת עצמו פושע הוא שיכנועם של קרבנותיו באי מוסריותם מחד ובצדקתו של הפוגע בהם מאידך – מה שבמונחים של היהדות ניתן לראותו כאנטישמיות עצמית – יכולה מדינת ישראל להצהיר על הצלחה גדולה בתחום זה, שכן התופעה של שנאת הדת והמסורת היהודיים על ידי יהודים חיה וקיימת במדינת ישראל בדרך שעד לפני דורות ספורים היתה נדירה ביותר.

בלי להתייחס לסיבתה המקורית של התופעה ולמה שמהווה את יסודותיה עובדה היא שרבים מבני העם היהודי החיים היום בישראל חשים בושה על היותם יהודים – מה שללא ספק נובע, בין היתר, מדרך החינוך של מדינת ישראל את אזרחיה, שאיננה תומכת בהטייתם לטובת המסורת היהודית ומתייחסת למסורת זו באדישות, בביטול ובשוויון נפש.

נתונים נוספים