יסוד המלחמה ביהודי

יסוד המלחמה ביהודי

לרוב אין בני האדם בישראל מודעים למה שהעם היהודי מייצג כלפי העולם החיצוני. אך לרוב מדינת ישראל מייצגת כלפיהם את עם ישראל, ועם ישראל את ענינו של האל בעולם.

אלה שאינם רואים זאת מסייעים לענינם של אויבי ישראל והאל, בביטויו המציאותי, טופח על פניהם באמצעות אירועי העולם

אי הכרה בבעיה איננה מעלימה אותה. יתרה מזו, היא רק גורמת למי שמסרב להכיר בה להיות נשלט על ידיה. זה מה שקורה עם חוקי העולם וקל וחומר עם רצונו של המחוקק הראשי, אלוהי ישראל. מינויו את עם ישראל כנציגו הראשי בעולם הוא בעל אופי ומעמד מטפיסיים, שכמו אקסיומות פילוסופיות, אין אלה תלויים בהסכמה או באי הסכמה אנושיים בכלל ויהודיים בפרט.

אך ההבדל בין מי שמכיר בחוק לבין מי שאינו מכיר בו הוא גם בעל משמעות פסיכולוגית ויש לו חשיבות לצרכי יעילות המלחמה גם במונחים של בטחון, כי מצבו של הלוחם טוב יותר מזה של הבורח מהמלחמה, כי בעולמנו אין המלחמה מרפה מזה שבורח ממנה לעולמו הפרטי אלא רק מחמירה את מצבו שכן הוא מתבודד ומתנתק מאפשרות השבה מלחמה שערה.

וקל וחומר שהדבר נכון כאשר הלוחם נהנה מכך שיכולותיו משרתות את הצד החיובי של המלחמה המטפיסית. הפגיעות של מדינת ישראל באוכלוסייתה היהודית המאמינה ושל אויבי היהדות בישראל נעשות על יסוד של אמונה שלילית, כלומר על יסוד אמונתם של גורמים אלה בהיותם של היהודים בעלי טבע לא חיובי, שהמלחמה נגדו תועיל להם.

אך אין זה משנה אם הגורמים המתנגדים ליהדות הם בני דתות אחרות, עמים אחרים, הויהודים חילוניים, כולם שותפים בכך שהם רואים את היהדות, מנימוקים שונים, כמהות המייצגת ערכים שאינם תואמים את המציאות – וקל וחומר שלא את האל, שבני דתות אחרות אינן מאמינות בו כמהות שהיהדות תופסת או האתאיסטים, שמאמינים שפעולת היהודי למען מהות לא קיימת היא הבל ובזבוז משאבים.

נתונים נוספים