הבטחה ריקה

הבטחה ריקה

לכאורה אמור אדם המעוניין להתפרנס בכבוד במדינת ישראל לעבוד בכל דרך שימצא – והדבר כולל, למעשה, כל משרה פנויה בכל תחום, כמו כל המשרות או התפקידים שמוצעים לו על ידי לשכות התעסוקה.

אך מה שנראה כמו מגוון האפשרויות האובייקטיביות של התעסוקה הקיימת בשוק איננו כזה; במציאות של ישראל העכשווית, המשרות הפתוחות לפני האזרח אינן אלא מה שנותר לאחר שהממשל הבוזז, אשר שדד את רוב משאבי האזרחים, הותיר לו.

כשמדובר באזרח אשר כל ימיו שילם מסים למדינה ואשר מעוניין לעבוד בתפקיד המתאים לכישוריו, חלק גדול ממה שמוצע לו בימינו איננו מתאים לו ואיננו עולה בקנה אחד עם ההתחייבות הראשית של המדינה הסוציאליסטית; מדינה זו היא צד בחוזה של חיים שלמים עם האזרח, המבטיח לו באופן מוצהר כי באמצעות המשאבים שהוא לוקח ממנו יובטח עתידו.

אך הבטחה זו איננה מקויימת למעשה; לא רק שהאזרח מוצא את עצמו בערוב ימיו מול שוקת ריקה מבחינה חומרית, כלומר במעמד של מי שאין בידו די כדי לקיים את עצמו במלוא התנאים הקיומיים שתובעים חייו, אלא שהמדינה איננה מסוגלת לספק לו את הנדרש, בכוח, מטבע חייו. דבר זה נובע מכך שהמדינה איננה מחזיקה ברשותה את הערכים היסודיים שלהם נדרש האדם בחייו.

העובדה שמדינת ישראל מבוססת, בתוקף היותה סוציאליסטית מבחינה פוליטית וכפופה לעולם המערבי מבחינה תרבותית, מהווה גורם המגביל את מסגרות פעולתה בכל תחומי פעולתה למען האזרח להשקפה השכיחה של הממסד הקיים בעולם זה, שבו המוסר הנהוג בתרבות מקדיש את היחיד לכלל ורואה את בעיותיו כשייכות רק לתחום סיפוק צרכי הקיום החומרי-גופני.

תוצאה ישירה של גישה זו בישראל היא שכשמגיע האזרח לפרק בחייו שבו אמור הממסד למלא את ההבטחה שנתן לו, מקבל הוא – במקרה הטוב – שירותים המספקים את צרכיו החומריים-גופניים: מגורים, מלבוש, מזון ושירותי בריאות. חלק גדול מאזרחי המדינה – ואולי אף מרבית בני האדם בעולם – רואים בסיפוק צרכים אנושיים אלה את מה שדי בו כדי להוות את מילוי ההבטחה, אך דבר זה נכון רק לגבי ההיבט הצר של הקיום האנושי.

האדם הוא, ביסודו, רוחני; משמעות הדבר היא שסיפוקים ברמת החומר מהווים רק חלק קטן מהסיפוקים שדורשת אישיותו. ההיבט החומרי של הקיום האנושי, זה הנוגע לצרכיו החיצוניים, הוא שטחי ומוגבל ביחס למלוא תביעותיו של טבע האדם. לצורך סיפוק חייו זקוק האדם לתנאים וערכים החורגים בהרבה ממה שנדרש רק על ידי גופו; הוא זקוק לחיות במצב שבו יכול הוא ליצור וליהנות ללא הגבלה תוך כדי הפעלת יכולותיו הרוחניות. יצירת מצב כזה איננה בין הדברים שקיימים ברשות הממשלה ואין המדינה יכולה ליזום אותם. למעשה, אין המדינה יכולה לתרום לאדם חיים מאושרים, אשר בטבעם אינם מבוססים על סיפוק ערכים חומריים אלא על פעולתו הישירה, העצמאית והיחידאית של כל אדם לעצמו. לפיכך, עצם היות ערכים אלה מופקעים מהאזרח כבר מיום לידתו, מגלה שההבטחה שהוא מקבל מהמדינה היא ריקה מתוכן ומעולם לא ניתן היה למלאה.

נתונים נוספים