בין קפיטליזם לסוציאליזם

 

בין קפיטליזם לסוציאליזם

לאחרונה מוקע הקפיטליזם מעל במות רבות, אך בדיקה לעומק של דברי המוקיעים מעלה כי כשהם מדברים על קפיטליסטים הם מתכוונים לעשירים או לבעלי הון ולא על מי שדוגל ברעיונות קפיטליסטיים ותומך בהם. הדבר נובע מכך שהקפיטליזם אינו מוכר כלל כרעיון. כפי שזיהתה הפילוסופית אין ראנד, רובם של בני תקופתנו אינם מכירים כלל את הקפיטליזם מבחינה עקרונית ואינם מבינים את טבעו או את משמעותו.

זו עובדה שההבדל בין קפיטליזם לסוציאליזם לא מובן לציבור של ימינו. במיוחד מבולבלת בתודעת הציבור עובדת היחס ביניהם – ולכן יש רבים הסוברים, כאמור לעיל, כי מדובר בהבדל בין רמות הכנסה האופייניות ל"מעמדות כלכליים" (רעיון שאומץ ממשנת מרכס). אלה האחרונים חושבים, בהקשר זה, כי העשיר הוא קפיטליסט והעני סוציאליסט. כתוצאה מגישה זו נתפשים בעלי ההון הגדולים בחברה לרוב כקפיטליסטים, אף כי מבחינה עובדתית אין כלל קשר בין הדברים.

גם אלה שמבינים שההבדל בין קפיטליזם לסוציאליזם הוא הבדל בין גישות רעיוניות, חושבים – גם כן בטעות – כי מדובר בהבדל בין שתי שיטות כלכליות, שממשל יכול לבחור להפעיל אחת מהן או לשלב את שתיהן. מתפישה זו נובע הרעיון הידוע היום כ"כלכלה מעורבת", המוצג כפשרה בין כלכלת השוק החופשי לכלכלה הנשלטת באמצעות ממשלה. החזקה בגישה מוטעית זו אופיינית לאנשים דוגמת אזרחי ישראל, שחונכו (ולא במקרה) לראות את כל הקורה בכלכלה כמה שמופעל מגבוה על ידי החלטות ממשלה.

יסודה של טעות זו נמצא בהנחה שהקפיטליזם – מלא או חלקי - יכול להיות מופעל באמצעות שליטה מגבוה, על ידי ממשלה, כלומר באמצעות צווים, החלטות וחוקים המופקים מחבר פקידים ממונים. האזרח שמחזיק באמונה טפלה זו, שהומצאה על ידי תומכי הסוציאליזם, סובר כי הפקיד הממונה הממשלתי הוא מעין מנהל על, שבזכות ידיעתו, השגחתו והכוונתו מוקמים ומנוהלים מפעליה האדירים של כלכלת זמננו או, לפחות, שבלעדי פקיד זה היו המוני העם נדרסים תחת מנגנוניה של "הכלכלה החופשית הקפיטליסטית האכזרית".

אך בזמן שהסוציאליזם זקוק לשלטון המדינה כתנאי קיומי, הקפיטליזם אינו יכול להיות מופעל על ידי ממשלה, מאותה סיבה שממשלה אינה יכולה להפעיל חופש אלא רק להגבילו. עצם ההבדל היסודי בין קפיטליזם לסוציאליזם הוא ההבדל שקיים בין חופש לכפיה; בזמן שהקפיטליזם הוא חלק ממצב של חופש, הסוציאליזם הוא כפייתי בטבעו. לפיכך הקפיטליזם אינו יכול להיות מופעל על ידי שלטון אלא רק להיות מוגבל על ידו.

מהי משמעותו של הקפיטליזם ומדוע כה חשוב להבחין בינו לבין הסוציאליזם? משמעות הקפיטליזם היא חיים: את הקפיטליזם יש להבין כתהליכי החיים הטבעיים בביטויים הכלכלי והחברתי. לזיהוי הרעיוני של תהליכים אלה יש חשיבות לצורך הגנה עליהם, מאותן סיבות שבגללן יש להגן על כל מה שחי מפני אסונות, מחלות ונזקים המאיימים עליו. הסוציאליזם, אויב הקפיטליזם, המפריע לו תדיר, הוא, למעשה, אויב החיים. לכן, יש להתייחס לכל הצעה של "פשרה" ביניהם כאל חלק מאיסטרטגיה מכוונת של פגיעה בחיים, המופעלת על ידי שקרים שמטרתם לבלבל את הציבור לגבי עובדת היותם מנוגדים זה לזה.

השקר שהוא, אולי, הגדול מכולם, הוא זה המציג את הקפיטליזם כמה שפוגע באדם. שקר זה מצדיק את השקר שנובע ממנו – שכוונת הסוציאליזם להגן מפניו על החברה האנושית. אך במציאות אנושית של חברה בריאה החופש הוא יסוד חיי האדם והקפיטליזם (הקניניות), שמבטא רק את יחסי הגומלין החופשיים שבין בעלי הקנין, אינו יכול לפגוע בבני החברה. המיתוס הסוציאליסטי מאשים את הקפיטליזם בפגיעה באדם, תוך הצגתו של בעל ההון כמי ששולט בלקוחותיו, אך בעל קנין אינו מחזיק בזכות – או ביכולת - לכפות דבר על בעל קנין אחר. רק ממשלה, המחזיקה ביכולת חוקית לפגוע בזכויות האדם של אזרחיה, יכולה להגביל את חופש הפעולה שלהם. זה גם מה שמסביר מדוע, בשל היות הכפיה התנאי ויסוד הפעולה של הסוציאליזם, יכול רק שלטון שפועל נגד בחירותיהם הכלכליות של אזרחי המדינה ובניגוד לרצונם, לנהל סוציאליזם – ורק סוציאליזם.

כמו שקורה רבות, נוהגים תועמלני הסוציאליזם להציג את תקלות השוק החופשי כחלק חולה קבוע של שיטת הכלכלה החופשית ולהציג את הסוציאליזם כתרופה לכך. אך האמת היא שכמו כל מערכת חיים מכיל גם הקפיטליזם מנגנוני הגנה ותיקון המסייעים לו להתגבר על תקלות - ואילו הסוציאליזם הוא הפוגע בהם, כאשר הוא משבש את פעולת השוק החופשי. זוהי, למעשה, אחת הדרכים העיקריות שבהן מפריע הסוציאליזם לקפיטליזם לתפקד כהלכה, כפי שכל צורה של אלימות פוגעת בחופש.

כך, בין הסוציאליזם הכפייתי לקפיטליזם החופשי מפרידה תהום שאינה מאפשרת שילובם זה בזה. הקפיטליזם פועל רק במרחב החופש הטהור שבו החברה איננה מערבת בכלכלה כפיה כלשהי. זהו ההבדל המעשי שקיים בין הקפיטליזם לסוציאליזם - בזמן שהקפיטליזם מייצג רק את הקורה בין בני אדם שבוחרים לשתף פעולה זה עם זה באופן חופשי, הסוציאליזם משמעו פגיעה בחופש זה. על ידי החדרת כפיה באמצעות התערבות שלטונית.

חברה חיה ופעילה של בני אדם יצרניים, הסוחרים זה עם זה, היא דוגמה חיה של קפיטליזם. בזמן שהקפיטליזם מייצג, כאמור לעיל, חופש, רצון טוב, שאיפה לשיתוף פעולה בין בני אדם וגם לעזרה הדדית ביניהם, מייצג הסוציאליזם הפרעה לכל אלה. במיוחד בנושא אחרון זה, מבטאת הפרעת הסוציאליזם את השקר הגדול ביותר של התומכים בו: את זה שמציג אותו כעוזר לחלשים בחברה. אם נשאל: "האם זה שנותן עזרה לחלש הוא סוציאליסט או קפיטליסט?" תהיה, מן הסתם, התשובה הנפוצה על כך "הסוציאליסט." אך זו תהיה שגיאה חמורה. למעשה יהיה נדבן כזה קפיטליסט, הבוחר לסייע באמצעות קנינו שלו, בזמן שהסוציאליסט, לעומתו, מעניק קנין גנוב, פרי של גזל.

כי הקפיטליזם מסייע לבני האדם להרוויח לא רק באופן חומרי ולא רק למען עצמם; בין בני האדם דווקא בעלי הקנין הם הרואים את הרווח שבהשקעה בערכי הרוח ואת הרווח שנכון בכלכלה חופשית לבני אדם העוסקים בתחומים שאינם, בהכרח, עיסוקים בחומר. זו הסיבה שבגללה מקימות חברות עתירות הון, המשופעות ברווחים, מוסדות חינוך ואמנות ומשקיעות משאבים רבים במפעלי חסד, שלא לדבר על התמיכה שמעניקות דווקא ארצות המערב, שביסודן תשתית כלכלית קפיטליסטית, למדינות נחשלות בעולם השלישי והקומוניסטי, שבהן שולטים עריצים. אלה, אשר לעתים קרובות, מגובים פוליטית על ידי הסוציאליזם העולמי, אינם מאפשרים לאלה הנשלטים על ידם די חופש כדי להשתחרר מבחינה כלכלית. זהו הקשר נוסף המדגים מדוע מהווה הסוציאליזם הפרעה לכל מגמה אנושית של סעד חברתי מוסרי. מכל זה נובע שבניגוד להצהרות הסוציאליזם על דאגתו לרווחת הנזקקים, מהווה הוא בעולם כולו פגיעה בכל פעולה אנושית חופשית ותוך כדי כך גם במגמות אנושיות טבעיות שמטרתן סיוע הדדי, כפי שהן מתבטאות בקפיטליזם.

נתונים נוספים