גבולות ודרכים

 

גבולות ודרכים

על "סדר הדברים"

במלחמות העולם ובהסדרים הפוליטיים שקדמו להן ונוצרו אחריהן הוגדרו מחדש בעולם פעמים רבות תחומי שליטתם הטריטוריאליים של גורמים פוליטיים. הגדרת שטחי שליטה אלה היא למעשה מתן רשיון בין מרכזי שליטה עולמיים לגורמים מקומיים כדי שיפיקו ככל הניתן מנתיניהן. דבר זה נעשה על יסוד עקרון שקיים ביחסים הפוליטיים האנושיים מזה דורות והוא ביזתם המאורגנת של העוברים בדרכי הסחר שבין הגבולות.

גבולות, שלמעשה קיימים ונמצאים מבחינה פיזית בכל מדינה ולגבי כמעט כל העמים, מייצגים או מציינים יותר מאשר הפרדה פיזית לצורך שיטור, כפי שהדבר קיים, למשל, בארה"ב. למעשה, מחוץ לגושים המדיניים הגדולים, כמו ארה"ב ובריה"מ, שמהווים איחוד של מספר מדינות קטנות למדינת אם אחת גדולה, תימצאנה רק לעתים רחוקות משני צידי אותו גבול שתי מדינות או שתי חברות הנמצאות באותה רמה מבחינה כלכלית.

למעשה יימצאו בדרך כלל משני צידיו של גבול שני עמים או חברות השונים לגמרי זה מזה בתחומים רבים ושונים כמו מוצא ושפה ולא רק רמה כלכלית. אך הבדלים אלה של רמה כלכלית משני צידיו של גבול הם תוצאת הבדלים של תפישה בדיוק מאותן סיבות שבגללן מהווה כל חברה יישום פוליטי של עקרונות יסוד פילוסופיים בתחומי המטפיסיקה (תורת המציאות), האפיסטמולוגיה (תורת ההכרה) והאתיקה (תורת המוסר). עקרון היסוד הפילוסופי הפוליטי אשר יבחין בין מדינות אלה הוא למעשה, מידת החופש אשר אזרחי כל מדינה כזו נהנים ממנה. מעברי גבולות בין מדינות-חברות אלה מסמל למעשה נקודות מעבר בין מצב אנושי אחד למצב אנושי אחר, מתפישה אנושית אחת לתפישה אנושית אחרת, מהשקפה פוליטית אחת לאחרת, מעקרון מחשבתי אחד לאחר, מרמת הישגיות אחת לאחרת ועוד.

אם ניקח, למשל, את הגבול המפורסם שבין גרמניה המערבית למזרחית נוכל להבין איך מהווה הגבול בין שני עברי מה שהיה לפני המלחמה האחרונה אותה אומה שני מצבים אנושיים שונים לגמרי מבחינת תפישת החופש. באמצעות הגבול הפיזי שבין הגרמניות עוברים בני אדם ממצב אחד של חופש למצב אחר לגמרי של חופש, כשבעברו האחד של הגבול יש יותר חופש ובעברו השני הרבה פחות. כמו במקרה של הבדל זה מייצגת כל מדינה מבין השתיים בכלכלתה ובמערכת החוק שלה גישה מסויימת של פילוסופיה פוליטית ולכן יהיה ההבדל העקרוני בין שתי מדינות שכנות אלה בעיקרו הבדל רעיוני, שיבוא לידי ביטוי בכלכלה ובחוק שהם, למעשה, שני צדדיה של אותה מטבע. ליתר דיוק, מדובר בשתי מטבעות שונות זו מזו שכן המדינות נוהגות ליצור מטבע שונה כדי לשמור את ערכי יצרניהם לעצמן.

ענין אחרון זה מסביר מדוע היה תמיד חוק ההיצע והביקוש יסודו של המסחר גם אם וכאשר הופרע זה על ידי גזלנים. אלה, משום תלותם בתוצרי היצרן והשאיפה להשתמש במשאביו, התאימו את עצמם תמיד לדרכי הפעולה שלו. במשך כל ההסטוריה האנושית התנכלו לאדם היוצר בוזזים מסוגים שונים אשר איימו על רכושו. בדרכים שונות שבהן נקטו ניסו הבוזזים להוציא מידי היצרן את רכושו. מתוך כך שהתבססו על ציות לעקרון של ההיצע והביקוש, התאימו שודדים את פעולות חייהם תמיד לפעולותיו של היצרן בגלל התלות העקרונית שלהם בתוצריו.

דבר דומה קרה עם התפתחות המסחר היצרני, שגררה שוד של מסחר זה, אשר היה מותאם תמיד לדרכים שבהם עבר נתיב הסוחרים. בהקשר זה, אחד הסוגים המיוחדים של שודדים בעולם היה תמיד שודדי הדרכים. סוג זה התפתח, כאמור, ביחס ישר להתפתחות דרכי הסחר בעולם. סביר שבתחילת קיומם ציפו שודדים אלה לבני אדם בפתחי הכפרים או ביערות שבין מקומות מגוריהם של בני אדם. עם התפתחות התנועה המסחרית העבירו את פעילותם לדרכים הראשיות ואחר כך, עם התפתחות המסחר הימי, הפכו לשודדי ים וערכו את מעשי השוד שלהם באמצעות ספינות.

לפי אותו הגיון ניתן למצוא את שודדי הדרכים בכל מקום שבו תימצא דרך אנושית, דרך שבה אנשים עוברים בעצמם ונושאים את סחורתם ואת ערכיהם. התנועה ההסטורית של בני אדם לשיפור מצבם, אשר מעולם לא נפסקה, משכה אף היא אל דרכיה שודדים. התנועה מהכפר לעיר עדיין נמשכת בכל מדינה וארץ, ומכל המדינות אל עבר אמריקה. במונחים גלובליים ארצות הברית היא עיר העולם כולו. ביחס אליה כל שאר המדינות הן כפרים. קיומה של ארה"ב כמרכז של מסחר ממילא הופך את כל הדרכים אליה – ואת הגבולות שבהם – למקום האידיאלי לשוד הערכים המובלים אליה.

דרכים אלה מהוות מטרה לשודדי הדרכים שעדיים מתקיימים בימינו, אלא שכמו כל דבר אחר הקיים בימינו לאחר התפתחות של מאות ואלפי שנים, שודדים אלה כבר ממוסדים ביותר. הממסד הוא אחת הדרכים שבהן מסתתרים השודדים מעיני הסוחרים ומובילי הערכים. הדבר מותאם לכך שרובן ככולן של המדינות שאנו מכירים בימינו הן מערכות בוזזות. כל אחת מהן בפני עצמה מהווה מערכת פקידותית המופעלת על ידי קבוצה אנושית שעטתה על עצמה מסכה כזו או אחרת במטרה להוציא ערכים מידי היצרנים המקומיים או העוברים במקום. רובן ככולן של מערכות שלטוניות אלה, הקיימות היום בכל החברות ובכל המדינות הידועות, הן, למעשה, כנופיות שודדים מאורגנות במסווה ביורוקרטי. כל מדינה מהווה מבחינה זו מעין קואופרציה, ארגון פעיל, המתמחית בצורות שונות של הוצאת משאבים מידי אזרחיה. מדינות העולם מנהלות, בהקשר זה, מאבקי כוח בין קבוצות מתמחות, אשר כל אחת מהן מתמחה בתחום מסוים, המתאים לאופי המקום והזמן.

דברים אלה כלולים בשיטות של הסכמים פנימיים הקיימות בין קבוצות השלטון בכל מדינה. ההסכמים מתאימים את עצמם לטיעונים המקובלים בכל מקום החל מאלה של הממשל עצמו לגבי הפקת משאבים מכיסו של האזרח המקומי וכלה בנסיונו-כביכול להגן על אזרחי מדינתו באמצעות מכסי הגנה. המשותף לטיעוני כל המדינות בימינו, בין אם הטיעון המרכזי של ממשלה כלשהי, במדינה כלשהי, הוא קומוניזם או סוציאליזם, או אפילו בעלת מגמה של שוק חופשי במוצהר, כלול בטיעון הראשי הנהוג של הממשלה המקומית והוא שאת המשאבים היא נוטלת מן האזרחים לצרכים של הגנה וארגון לתועלת נתיניה ולשיפור חייהם. ברוח זו יוגדרו גם טיעוניהם של שודדי הדרכים המקומיים, כלומר של אלה המופקדים על נתיבי המסחר והכלכלה, אשר גובים את דמי המעבר המקומיים.

אחרי מלחמת העולם הראשונה הוגדרו תחומי ארצות המזרח התיכון על ידי אומות אירופה הגדולות, אנגליה וצרפת, אשר דאגו לקיומן של בריתות הדדיות שחלק גדול מהן תקף עד ימינו. בשיתוף פעולה מסוג זה בין ממשלות ניתן לראות משום הבנה הדדית בינלאומית שקיימת בין משטרים שונים לגמרי באופיים לגבי "סדר הדברים" הקיים ביחסים הפוליטיים. בגישה זו ניתן לחשוד שהיא מסתירה הסכמי שוד מסורתיים שאולי יש בהם כדי להסביר כמה מבעיותיו הפוליטיות של העולם בימינו.

נתונים נוספים