הגנה עצמית מדינית

הגנה עצמית מדינית

מוסריות ההתקפה היזומה

סביר שאחת מהסיבות להימנעותה של ישראל מליזום מתקפות נגד אויביה היא החשש מלפגוע במי שלא פעל נגדה. מחוץ לכך שמבחינה מעשית מן הנמנע הוא להבטיח דבר מסוג זה ושאזרחי מדינת אויב או עוברי אורח בארץ אויב אינם כלולים בהגדרה של "חפים מפשע", נובעת התקפה מסוג זה מחובתה המוסרית של מדינה להגן על עצמה. לפיכך תהיה אי מוסריות גדולה יותר בהימנעות מהתקפה כזו מאשר בביצועה.

בנוסף לכך, הריגת "אזרחים חפים מפשע" מבלי להתכוון לכך איננה בעיה מוסרית אמיתית כי מה שלא בחרת בו ממילא אינו כלול בבחירתך המוסרית. הטלת האחריות והבירור המוסריים על צידה של ישראל בסכסוך עם אויביה יוצר את האשליה שפעולתה של ישראל נבחרת בזמן שהיא איננה. ליתר דיוק, ישראל אכן בוחרת להילחם אך לא בזהות המסוימת של כל אלה שייפגעו כתוצאה מכך. מה שחשוב הוא שהפעולות שבאמצעותן בוחרת ישראל להגן על עצמה אינן כוללות פגיעה מכוונת בחפים מפשע.

יש שיאמרו כי יש בעצם העובדה שישראל פועלת לעתים קרובות בתגובה על התקפות האויב משום אי יעילות בהקשר של הגנה על חיי אדם. לגבי דבר זה יש לומר כי גם הבחירה בדרך התגובה יוצאת מתוך הנחה שהיא מגינה על חיי אדם ולא מאיימת עליהם, כלומר: שהפעולה שבביצועה עלולים להיהרג בני אדם שלא לחמו גם היא פעולה של הגנה עצמית ולו רק בכך שבפגיעה באויב היא מונעת את הסכנה ממנו בעתיד – ומשמעות הדבר הוא שהיא מצילה את חייהם של אזרחיה ואלה חפים מפשע באופן ודאי.

במלים אחרות: כשיש לפנינו ברירה (שהוטלה עלינו על ידי אויבינו) בין סיכוי להרג אפשרי של אזרח חף מפשע לבין הצלה ודאית של אזרחים חפים מפשע, הבחירה המוסרית הודאית היא האפשרות השניה.

אם, במסגרת פעולה של הגנה עצמית, נפגע מישהו שלא התכוונו לפגוע בו, הרי דבר זה לא יכול להיחשב לרצח יותר משיכולה תאונה להיחשב לרצח. מדובר בתאונה – ואם יש ספק לגבי מידת האחריות – או חוסר האחריות – של הפוגע, מבצעים משפט לבירור הענין. אך משפט מסוג זה נעשה כראוי לאחר מעשה - לא לפניו.

השיפוט המקדים המוקיע את הצבא הישראלי, העוסק בהגנת העם, משמעו הוקעה עקרונית של פעולת ההגנה העצמית של מדינת ישראל כהתקפה יזומה שכוונתה לפגוע באזרחים עוברי אורח. מבחינת הצדק, זהו מצב של הגדרת הנאשם כאשם כל עוד לא הוכחה חפותו. מבחינה מוסרית, פירושה חריצת דין לשלילה על דברים שעדיין לא קרו – שהוא מקרה מסוכן של טירוף אמיתי מצד זה שחורץ את הדין.

מצבה של חברה שנותנת לגיטימציה לסוג זה של חריצת דין הוא גרוע. מקביל הדבר להעלאת פרנויה סובייקטיבית למעמד של השקפה פוליטית אובייקטיבית. לא מדובר בכשל לוגי בלבד, אך די בכך כדי לבטל מכל וכל כל גישה המתבססת עליו. לסיכום, הגנה עצמית היא מוצדקת בהקשר מדיני כפי שהיא מוצדקת בהקשר היחיד האנושי – והיא יכולה להיעשות לפני התקפת האויב או אחריו, לפי השיפוט של זה שפועל במטרה להשיג את ההגנה על החיים שבה הוא מעונין.

נתונים נוספים