חומר ורוח במדיניות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1000
חומר ורוח במדיניות
שפתם של הפוליטיקאים
מהות יחסי הרוח והחומר במציאות הוא נושא של קבע בעולם הפילוסופיה. אך בזמן שיש ויכוח עקרוני עולמי לגבי העקרונות העומדים ביסוד המימד החומרי של המציאות, קוראת האנושות כולה את רוח העולם באמצעות עובדות החומר – ההסטוריה שלו. האירועים המתרחשים במרוצת ההסטוריה האנושית הם הממחישים את איכות החיים של החי הקרוי האנושות או, אם תרצה, האדם. כפי שבאמצעות פעולותיה ניתן להתחקות אחר טבעה של חיה, מאפשרים מעשי האדם בעולם להבין באמצעותם את מהותו של המין האנושי. בתמצית, דרך התצפית בחומר ניתן לעמוד על טיבה וטבעה של הרוח.
למעשה, היחס הישר בין פעולות האדם למחשבותיו הוא הביטוי הראשוני היסודי ליחסי החומר והרוח במימד המציאות האנושית – והוא גם מיסודות העולם המדיני. דבר זה, הבא לידי ביטוי בחשיבתו של כל אדם יחיד לגבי העולם שמסביבו, הוא מיסודות שפתו של העולם המדיני. שפה זו מתבססת על רעיון הסמליות, שכן ערכיו של המדינאי מועברים לציבור באמצעות פעולות סמליות – והציבור קורא את כוונות מנהיגיו באמצעות העובדה שפעולותיהם ומעשיהם מסמלות עבורו ערכים מסוימים.
למעשה מהווה מערך פעולתו של המדינאי שפה שלמה. כל מדינאי, בין אם הוא נציג נבחר של ציבור ובין אם הוא דיקטטור הכופה את דעתו הפרטית על ציבור שלם, יודע כי הציבור קורא את דעותיו ועמדותיו דרך מעשיו. ידיעה זו מכוונת את המדינאים לדבר ולעשות מתוך הכרה בכך שבני האדם שאת חייהם הם מנהלים קוראים את מעשיהם ודבריהם כשפה ברורה. בהתאמה לכך, נעשה גם חלק גדול מהשקעות משאביהם של משטרים במטרה להנחיל לנתינים את שפת שליטיהם.
המשותף לכל השפות הפוליטיות השונות הקיימות בעולם הוא היותן הדרך שבה קורא הציבור את ערכי העומדים בראשו – ואלה חוברים, על פני העולם כולו, לשפה כלל-עולמית מוסכמת שבה אומרים אנשי המדינה בכל העולם את דברם לאזרחים שאת חייהם הם מנהלים. לא כל דבריו של המדינאי לנתיניו מתבטאים בשפה מדוברת; בתחביר השפה הפוליטית משוחח המדינאי במלים, במעשים ובקביעת עובדות גם יחד, תוך שהוא מודע למשמעות שיש לאלה לגבי הציבור שעימו הוא מדבר.
יש מצבים שבהם עובדה חומרית מסוימת מייצגת מהות רוחנית – ובהתאמה לכך כל מהלך, חוק או גזירה שלטונית מעשית של ההנהגה מתפרשת על ידי הציבור כהבעת עמדה רעיונית מצידה. למעשה, מצבים אלה נפוצים בפוליטיקה ביחס ישר למידה שבה מנהיגיהן של מדינות מודעים לידיעתו של הציבור את היחס בין העובדות לעקרונות. ידיעת יחס זה פירושה ידיעת השפה המהותית של הפוליטיקה, שכן היחס בין פעולותיהם של העומדים בראש הציבור לבין עקרונותיהם הוא הדרך שבה מבין הציבור את התנהגותם המדינית; מבחינת בן העם הפשוט, שהוא האדם שאליו מדבר הפוליטיקאי, מהוות העובדות המחשה מעשית של עקרונות מופשטים, הברורה לציבור יותר ממלים.
מתוך מודעות לעקרון יחסי החומר-רוח הזה, מקפיד, לעתים, המדינאי על ביצוע פעולה קטנה שמבחינה עובדתית היא חסרת ערך גדול, אך ערכה טמון בעקרון שאותו היא מבטאת. לכן, פוגשים אנו במדיניות במצבים שבהם מתעקשות מדינות על עמדה עקרונית המבוטאת במימד החומרי-פיזי של המציאות בפרט קטן-ערך. לעתים מעוררת התעקשות מסוג זה תמיהה לגבי מטרתה האמיתית. אך לא מן הנמנע שהיא מהווה הצהרה עקרונית, כמו, למשל, הקפדה על חצייתו של קו גבול או, להבדיל, על הליך רישום כלשהו.
על פניו מעוניינים אנשי המדינה להבהיר את כוונותיהם לאזח, אך ויש מקרים שבהם מבקש השליט להטיל דווקא חוסר ידע ובלבול ולא בהירות בין נתיניו-קוראיו. במקרים מיוחדים, האופייניים למצבי כיבוש, שבהם יש ניגוד ענינים בין שליט חדש בארץ לנתיניו, יש למדינאי ענין שבני האדם שעליהם הוא שולט לא יבינו את פשר מעשיו. לצורך זה הוא מבלבל אותם במתן הנחיות שמטרתן להביאם למצב של חולשה וחוסר יכולת לפעול בהתנגדות כלפיו בשל השמטת הקרקע ההגיונית מתחת לרגליהם.
דוגמה מובהקת וקיצונית לסוג זה של פעולה פוליטית היא מה שהתרחש במלחמת העולם האחרונה בין משטר הכיבוש הנאצי לנשלטיו – במיוחד כשחפץ ברעתם; כפי שיודעים אנו היתה חלק מחווית הקבע של היהודי באירופה הכבושה בעיצומה של המלחמה כזו של אי הבנה, בלבול ותמיהה לגבי תכלית הדיכוי שהופעל נגדו על ידי הכובש הנאצי: תודעתו, שביקשה להבין את פשר הדיכוי, לא היתה מסוגלת לעכל מהלך של השמדת עם שלם. דבר מסוג זה, שמהווה עבור בני אדם רבים חידה (שהיא עדיין חסרת פתרון), היא דוגמה אחת לדרך שבה יכולה פעולה פוליטית לא מובנת מצד שלטון לשתק ציבור שלם.
ידיעת השפה הפוליטית המופעלת על ידי השליט והשימוש בה הם ענין מציאותי, הקיים במפורש לפחות מאז המליץ מקיאוולי, אבי התככנים של הפוליטיקה המערבית מאז הרנסנס, לפני השליט באשר הוא, לבצע את מעשיו הרעים במהירות ואילו את הטובים "לפזר" לאורך זמן, בשל עובדת היותו של הציבור בעל זכרון קצר... ברוח זו משתמשים עד היום בעלי ענין פוליטי בתקשורת כבאמצעי "חינוכי": את גזרותיהם הרעות, שהם יודעים כי הציבור יסבול מהן, הם מטילים עליו בחשאיות ובמהירות ואילו את המעשים שברצונם להשכין בתודעת הציבור לאורך זמן הם "מטפטפים" לאזנו מדי יום ושעה במשך חדשים ושנים.
אחד החובות המוטלים על האזרח החי בעולם הפוליטי של ימינו הוא ללמוד את שפתו של המדינאי המנהל את חייו. עליו לעשות זאת כדי שיוכל לתקשר עימו כהלכה ומתוך הבנה הדדית. בשל העובדה שרבות הן המדינות הלא צודקות בעולם הפוליטי העכשווי הקמת קשר אמיץ של תקשורת בין אזרחי העולם למנהיגיהם עשויה להיות הדרך הטובה ביותר לשיפור המצב הפוליטי הכלל-עולמי. אחר הכל, מצב של חוסר תקשורת בתחום זה עלול להכשיל את האפשרות ליצירת הבנה אנושית אמיתית בין הצדדים המעורבים.
האדם שהוא יצור רוחני, צריך לבסס את פעולותיו העיקריות על עקרונות של צדק ובמיוחד בתחום המדיניות על יחסי שלום. אם יבוססו שיגו ושיחו של האדם על השפה הנפוצה בעולם המדיניות והמובנת על ידי שני צדדיה קיים סיכוי סביר שכל צד יראה את הרווחים הצפוים לו מפעולה פוליטית שביסודה עקרונות מוסריים. זה יהיה גם שילוב נאות של היבטי החומר והרוח הנכונים, תוך יישומם הראוי למציאות חיי האדם.